וואו.
אתם כאן.
זה אומר שאתם מוכנים לצלול לתוך העולם המסעיר (ומעט כואב, בהתחלה) של שיפור טכניקת הבס שלכם.
במיוחד הדבר הזה שנקרא “סירוג אצבעות”.
או בשפה עממית, לדעת לנגן מהר וברור בלי שהיד הימנית שלכם תיראה כמו סרטן עצבני.
אם ניסיתם פעם לנגן איזשהו שיר קצבי ונשמע לכם כאילו מישהו זרק שק אגוזים על מיתרים, אתם בדיוק במקום הנכון.
בואו נהפוך את אצבעות היד הימנית שלכם למכונת תיפוף משומנת.
ולא, זה לא דורש כוחות על.
אלא בעיקר סבלנות, קצת זיעה, והרבה צחוק על עצמכם בתהליך.
כי מה לעשות, בהתחלה זה נשמע נורא.
אבל היי, מאימון לאימון, פתאום זה קורה.
והתחושה הזו?
שווה הכל.
בואו נתחיל.
אצבעות בזק לבס שלכם: איך ללחוץ גז בלי לשבור ציפורניים
למה בכלל לטרוח עם “סירוג אצבעות”? או: מה הבעיה עם לנגן רק עם אצבע אחת כמו פעם?
אוקיי, בואו נודה באמת.
לנגן רק עם אצבע אחת זה קל.
זה נוח.
זה… איטי.
מאוד איטי.
תחשבו על זה כמו לנסות לרוץ מרתון עם רגל אחת קשורה.
אפשר? תיאורטית.
יעיל? לא ממש.
כשאתם משתמשים בטכניקת סירוג (Alternate Plucking), אתם בעצם הופכים את שתי האצבעות (לרוב האצבע המורה והאמה, הלא הן i ו-m בעגה המקצועית המשעממת) לצוות עבודה קבוע.
אצבע אחת מכינה את עצמה בזמן שהשנייה פוגעת במיתר.
זו ריצה בשדה קוצים שבו כל אצבע מפנה דרך לשנייה.
זה מאפשר לכם לנגן צלילים בקצב אחיד, מהיר יותר, ועם שליטה טובה יותר על הדינמיקה והטון.
בקיצור, זה ההבדל בין לנגן כמו דג ברוטב חמוץ-מתוק לבין לנגן כמו להקת פאנק-רוק עצבנית.
ואף אחד לא רוצה להישמע כמו דג ברוטב.
האנטומיה של סרטן היד הימנית: איך נראה נכון לעזאזל?
אין כאן תנוחת יוגה קבועה בחוק.
אבל יש כמה עקרונות שיעזרו לכם לא לפתח תסמונת התעלה הקרפלית בגיל 25.
היד שלכם צריכה להיות רפויה.
לא תלויה באוויר כמו מטוטלת, אבל גם לא לחוצה ונוקשה כאילו אתם מנסים למחוץ לימון בכוח המחשבה.
הרבה נגנים מניחים את האגודל על הפיקאפ (או על מיתר E אם אתם מנגנים על מיתרים גבוהים יותר).
זה נותן סוג של נקודת עוגן.
קחו נשימה.
שחררו את הכתפיים.
תנו ליד לנחות בעדינות באזור שמול הפיקאפים.
והכי חשוב: תנו לאצבעות לעשות את העבודה.
אל תשתמשו בתנועה גדולה מדי מהפרק כף היד או מהמרפק.
זה כמו לנסות לצבוע קיר עם מברשת שיניים. אפשרי, אבל לגמרי לא יעיל.
תרגיל 1: “הזחילה האיטית והמביכה” – הבסיס לכל הטירוף
זה התרגיל הכי משעמם בעולם.
והוא הכי חשוב.
קחו מיתר אחד (למשל, מיתר E).
קחו מטרונום (כן, הקופסה המעצבנת שמצלצלת לכם על העצבים).
התחילו במהירות נמוכה מאוד. נגיד 60 BPM. זה כמו לראות צב חוצה כביש.
עכשיו, נגנו צליל אחד בכל קליק.
אבל!
השתמשו בסירוג.
אצבע מורה (i), אצבע אמה (m), אצבע מורה (i), אצבע אמה (m)…
לא משנה מה קורה, תמיד תסרגו.
לא i ואז i שוב כי זה מרגיש קל יותר.
לא m ואז i ואז הבוהן בטעות.
i-m-i-m-i-m-i-m.
במשך דקה.
במשך 5 דקות.
במשך שעה.
עד שתרגישו שאתם יכולים לעשות את זה גם מתוך שינה.
המטרה היא לא מהירות.
המטרה היא אחידות.
שהצלילים יישמעו באותו ווליום, באותו טון, ובמרווחים מדויקים כמו שוויצרי שעון.
זה המשעמם, אבל זה הבסיס.
תזכרו את זה בכל פעם שאתם מתפתים לדלג על זה.
תרגיל 2: “קיר הלבנים” – מוסיפים מיתרים לתמונה
אוקיי, הזחילה על מיתר אחד מרגישה יציבה? יופי.
עכשיו בואו נוסיף מיתרים.
נגנו ארבעה צלילים על מיתר E בסירוג (i-m-i-m).
מיד לאחר הצליל הרביעי, עברו למיתר A ונגנו גם עליו ארבעה צלילים בסירוג.
ואז למיתר D. ואז למיתר G.
ואז חזרה למטה.
G (i-m-i-m), D (i-m-i-m), A (i-m-i-m), E (i-m-i-m).
שוב, עם המטרונום האימתני.
במהירות נמוכה.
האתגר כאן הוא המעבר בין המיתרים.
לדאוג שהקצב לא ישתבש בדיוק כשאתם קופצים למיתר הבא.
זה קצת כמו ריצת משוכות, אבל במקום המשוכות יש לכם מיתרים דקים.
נסו לדמיין שאתם בונים קיר לבנים. כל צליל הוא לבנה. אתם רוצים קיר ישר ויציב, לא איזה בלגן עקום שייפול ברוח קלה.
תרגיל 3: “הסולם שאינו סולם” – טיפוס כרומטי לשיפור הקואורדינציה
זה הולך להרגיש קצת יותר מוזיקלי, אבל המטרה עדיין טכנית.
נגנו את המיתר הפתוח (למשל E).
אחר כך סרגו את הפעמות על סריג 1, סריג 2, סריג 3 של אותו מיתר.
E (פתוח, i-m-i-m), F (סריג 1, i-m-i-m), F# (סריג 2, i-m-i-m), G (סריג 3, i-m-i-m).
ואז עברו למיתר A ונגנו את ארבעת הצלילים הראשונים עליו באותה צורה (A פתוח, A#, B, C).
המשיכו כך על כל המיתרים, עולים במעלה הצוואר.
אפשר לעשות את זה גם בירידה.
המטרה כאן היא לשלב את התנועה של יד שמאל (לחיצה על הסריגים) עם הסירוג האחיד של יד ימין.
בהתחלה זה מרגיש כמו ללכת וללעוס מסטיק בו זמנית בזמן שאתם פותרים משוואה דיפרנציאלית.
אל תתייאשו.
האצבעות שלכם ילמדו לרקוד יחד.
תרגיל 4: “המעבר הפנימי” – לדלג על מיתרים כמו מקפצן אולימפי
אחד הדברים המאתגרים בבס זה לדלג על מיתר.
למשל, לנגן על מיתר E ואז מיד על מיתר D, תוך דילוג על מיתר A.
התרגיל הזה מתמקד בדיוק בזה.
נגנו צליל על מיתר E (נגיד עם i).
מיד אחרי זה, קפצו למיתר D ונגנו צליל (עם m).
ואז חזרה ל-E (עם i). ואז שוב ל-D (עם m).
E (i) -> D (m) -> E (i) -> D (m).
עשו את זה במגוון קומבינציות: E-D, E-G, A-G, A-E, D-E (קפיצה למטה), D-A (קפיצה למטה) וכו’.
האתגר כאן הוא הדיוק והניקיון.
לא לפגוע במיתר שאתם מדלגים עליו.
לא לשבש את הקצב.
זה דורש מיקוד ושליטה מדויקת בתנועת האצבע.
דמיינו שאתם עוברים מעל בול עץ בלי לדרוך עליו. בקצב!
תרגיל 5: “הכפלת המטרונום” – כשמתחילים ללחוץ גז (בעדינות!)
אוקיי, הסירוג אחיד במהירות צב?
אתם עוברים בין מיתרים בלי להרוג אף אחד?
מדהים.
עכשיו אפשר להתחיל להעלות את המהירות.
אבל!
לא בבום!
העלו את המטרונום בקליק או שניים בכל פעם.
עשו את התרגילים הקודמים במהירות החדשה.
אם זה מרגיש מרושל, תחזרו אחורה.
המטרה היא לשמור על האחידות והניקיון גם כשהמהירות עולה.
עדיף לנגן לאט ונקי מאשר מהר ומרושל.
נגינה מהירה ומרושלת זו פשוט נגינה מרושלת.
נגינה איטית ומדויקת היא בסיס לנגינה מהירה ומדויקת.
זה כמו לבנות מגדל קלפים. אם הבסיס רעוע, כל המגדל יתמוטט כשתנסו להוסיף עוד קלפים (או מהירות).
הטעויות הנפוצות של האדם הסביר (ואיך לא להרביץ לעצמכם בגללן)
- לנגן רק עם אצבע אחת: ראינו למה זה רעיון רע. אל תתעצלו. סרגו!
- מתח ביד/כתף: היד שלכם צריכה להיות רפויה. אם אתם מרגישים שהיא מתכווצת, קחו הפסקה. נענעו את הידיים כמו שאתם רואים שחקני כדורסל עושים. זה עוזר. באמת.
- קצב לא אחיד: זה בסדר בהתחלה. המטרונום הוא חברכם הטוב ביותר (גם אם הוא נשמע כמו ציוץ ציפור זועמת). תתמכו עליו. הוא לא שופט אתכם (אבל אולי השכנים כן).
- ווליום לא אחיד: נסו להקשיב. האם הצלילים של אצבע i חזקים יותר מאלו של אצבע m? או להפך? נסו לאזן אותם. זה דורש מודעות ואימון עדין.
- להתחיל מהר מדי: זו הטעות הקלאסית. כולם רוצים לנגן כמו פאסט פוזיטיב ביום הראשון. אל תתפתו. לאט לאט בונים הרגלים נכונים. מהירות מגיעה רק אחרי דיוק.
- לא להתאמן מספיק: אל תצפו לניסים אם אתם מתאמנים חמש דקות בשבוע. עדיף 15-20 דקות כל יום מאשר שעתיים פעם בשבוע. עקביות מנצחת.
שאלות נפוצות שחשבתם עליהן (אבל התביישתם לשאול)
שאלה: כמה זמן ייקח לי להיות אשף בזה?
תשובה: אם הייתי יודע, הייתי מוכר את הסוד הזה במיליונים. זה אינדיבידואלי. חלק ירגישו שיפור משמעותי תוך שבועות, אחרים תוך חודשים. תתמקדו בהתקדמות שלכם, לא של ההוא שראיתם ביוטיוב מנגן כמו רובוט. הוא כנראה התחיל להתאמן לפני שנולדתם.
שאלה: האם חייבים להשתמש רק באצבע המורה והאמה (i ו-m)? מה עם הקמיצה (a)?
תשובה: רוב נגני הבס מסתדרים מצוין עם i ו-m. זה הבסיס. נגנים מסוימים משלבים את a למהירויות גבוהות במיוחד או לטכניקות ספציפיות (שלוש אצבעות, ארבע אצבעות). אבל לפני שאתם רצים ללמוד לרוץ עם 3 רגליים, תלמדו לרוץ היטב עם 2.
שאלה: היד שלי כואבת אחרי כמה דקות. זה נורמלי?
תשובה: קצת כאב או אי נוחות בהתחלה זה נורמלי כי השרירים לא רגילים. כאב חד, צריבה, או נימול – לא נורמלי בכלל. תעצרו מיד! אתם כנראה מפעילים יותר מדי מתח או שהתנועה לא נכונה. חזרו אחורה למהירות סופר איטית ובדקו את התנועה שלכם ואת רפיון היד.
שאלה: האם אני חייב להתאמן רק עם מטרונום?
תשובה: חייב זו מילה קשה. אבל מומלץ בחום. המטרונום הוא כמו מראה לקצב שלכם. הוא אכזרי, הוא לא מעגל פינות, והוא יראה לכם בדיוק איפה אתם לא יציבים. התאמנות בלעדיו בשלב הזה זה כמו לבנות בית בלי פלס.
שאלה: זה כל כך משעמם! איך לשרוד את זה?
תשובה: הא! זו שאלת מיליון הדולר. תנו לעצמכם פרסים קטנים. תחשבו על כמה מגניב תשמעו כשתשלטו בזה. תתאמנו מול הטלוויזיה (על מיתר פתוח, כמובן, כדי לא להפריע לאחרים). תדמיינו שאתם על הבמה מול קהל משולהב. ותזכרו: כמה דקות משעממות עכשיו חוסכות שעות של תסכול בהמשך.
שאלה: האם זה ישפר גם את הסלאפ שלי?
תשובה: לא ישירות. סלאפ זו טכניקה אחרת לגמרי. אבל! שליטה טובה יותר בקצב, דיוק, ושליטה בדינמיקה של היד הימנית – כל אלה יעזרו לכם גם בסלאפ. אז בעקיפין? כן. ישיר? לא בדיוק.
שאלה: אני אמור להרגיש משהו מיוחד בזמן שאני עושה את זה?
תשובה: בעיקר שעמום קל, אולי קצת כאב באצבעות בהתחלה, ותקווה עמומה שזה יוביל לאנשהו. אם אתם מרגישים תחושת הארה רוחנית או שאתם יכולים לראות דרך קירות – כנראה עשיתם משהו אחר לגמרי. חזרו לבס.
טיפים להמשך הדרך (בלי למות משעמום או תסכול)
- הציבו מטרות קטנות: אל תגידו “אני רוצה לנגן מהר כמו פסטוריוס”. תגידו “השבוע אני רוצה להצליח לנגן את תרגיל 1 ב-70 BPM בצורה נקייה”. מטרות קטנות שניתן להשיג נותנות תחושת הצלחה ומדרבנות.
- הקליטו את עצמכם: זה כואב בהתחלה לשמוע כמה “לא מדהים” אתם נשמעים. אבל זו הדרך הכי טובה לזהות איפה אתם צריכים להשתפר. אל תהיו קשים עם עצמכם, תהיו אובייקטיביים.
- שלבו כיף: אחרי שהתאמנתם על הטכניקה, נגנו שירים שאתם אוהבים. השתמשו בסירוג בתפקידי בס פשוטים. תראו לעצמכם שהעבודה הקשה משתלמת.
- צפו באחרים: חפשו נגני בס טובים ביוטיוב. שימו לב איך היד הימנית שלהם נראית כשהם מנגנים מהר. לא כדי להרגיש רע, אלא כדי ללמוד ולשאוב השראה.
- אל תפחדו לעשות הפסקות: אם אתם מתוסכלים, קחו אוויר. לכו לשתות משהו, תמתחו את הידיים, תדברו עם חתול. לפעמים הראש והידיים צריכים פשוט רגע להתאפס.
- היו סבלניים: זה לוקח זמן. אין קיצורי דרך. כל יום קצת זה הדרך. תחשבו על זה כמו לחסוך כסף – שקל לשקל מצטבר לסכום גדול.
סיכום: אתם בדרך הנכונה (רק אל תפלו בדרך)
אז הנה זה.
מדריך הישרדות קצרצר (אבל מקיף!) לסירוג אצבעות בבס.
זה לא קסם.
זה לא קל ביום הראשון.
אבל זה לגמרי אפשרי.
עם קצת התמדה, קצת סבלנות (בעיקר כלפי עצמכם), והרבה הומור, אתם תראו שיפור.
הצלילים יהיו ברורים יותר.
הקצב יהיה יציב יותר.
והיד שלכם תפסיק להרגיש כמו גוש עץ.
אל תפסיקו להתאמן.
גם כשזה נשמע כמו חתול דרוס על אוטוסטרדה.
גם כשאתם מרגישים שאתם לא מתקדמים מילימטר.
תמשיכו לזחול, ללכת, לרוץ.
הבס שלכם (והאוזניים של הסובבים אתכם) יודו לכם.
עכשיו לכו תתאמנו.
ואם אתם נתקעים, חזרו לכאן ותקראו שוב.
או סתם תצחקו על האנקדוטות.
בהצלחה!
נתראה בבסיסט הגדול הבא.
(רק אל תשכחו להזמין אותי להופעה, ואני מבטיח להביא אטמי אוזניים, רק ליתר ביטחון, אתם יודעים).