5 סולמות פנטטוניים שפותחים את הדלת לאלתור: המדריך המלא

תשמעו רגע.
אם הגעתם לכאן, כנראה שמשהו במוזיקה מסקרן אתכם.
אולי אתם מנגנים קצת ומרגישים תקועים?
אולי אתם לגמרי חדשים וכל העולם הזה של תווים, אקורדים וסולמות נראה כמו נוסחת קסם עתיקה שנכתבה בשפה סודית של חייזרים מתמטיקאים?
יכול להיות שאתם סתם מחפשים תירוץ להתחמק מלסדר את הבית או ללכת לעבודה?
מצוין! כי הגעתם למקום הנכון.

עזבו שניה את כל מה שידעתם או חשבתם על אלתור.
שכחו מתיאוריה מורכבת, שיעורי סולפז’ ארוכים שגורמים לכם לרצות לבהות בטיח במשך שעות, או את הדימוי של ג’אזיסטים עם זקן עז שמנגנים בלי לחשוב.
אלתור יכול להיות פשוט.
כיף.
מרגש.
ולא דורש איי-קיו של אסטרופיזיקאי או שעות על גבי שעות עם מורה שצועק עליכם ש”לא נשמת נכון את תו הפה!”.

במקום לצלול ישר למים הכי עמוקים, בואו נתחיל עם גלגלי העזר של עולם המוזיקה: הסולמות הפנטטוניים.
תחשבו עליהם כמו על “הכפתור האוטומטי” של האלתור.
הם כלי שפשוט עובד.
כמעט תמיד.
והם יתנו לכם את התחושה המדהימה הזאת של “וואו, אני *באמת* מנגן משהו שנשמע טוב!” תוך זמן קצר יחסית.

אז תתרווחו (אבל לא יותר מדי, בכל זאת, ללמוד דורש קצת מאמץ… או לפחות ללחוץ על העכבר), תביאו כלי נגינה אם יש לכם (ואם לא, דמיינו שאתם מנגנים על כלי אמיתי. זה כמעט אותו דבר. בערך.), ובואו נגלה ביחד איך 5 סולמות פנטטוניים בלבד יכולים לפתוח לכם עולם שלם של יצירה, ביטוי אישי, והרבה פחות כאבי ראש.
מוכנים להתחיל את המסע המופלא הזה, שהוא כנראה פחות מופלא ממסע בחלל אבל בהחלט יותר נגיש ועם פחות סיכוי להתפוצצות טרגית?
יאללה!

הקדמה לפרקטיקה: מה זה לעזאזל “סולם פנטטוני” ולמה לי בכלל לדעת את זה?

אוקיי, בואו נתחיל בבסיס. בלי תיאוריה מסובכת.
סולם זה פשוט אוסף של תווים.
כמו קבוצה של חברים שמשתלבים טוב ביחד.
הסולמות ה”רגילים” (הדיאטוניים, אל תיבהלו מהמילה) מכילים 7 תווים. כמו להקה גדולה יחסית.
סולם פנטטוני, מהמילה היוונית “פנטה” שזה 5, הוא… ניחשתם נכון! סולם עם 5 תווים בלבד.

למה 5 תווים זה טוב?
כי זה פשוט יותר.
עם פחות תווים יש לכם פחות סיכוי ללחוץ על התו ה”לא נכון” (כן, יש דבר כזה, למרות שאמנים מודרניים אוהבים לטעון ש”אין טעויות, יש רק רגעים יצירתיים לא מתוכננים”).
כשאתם מאלתרים, אתם בעצם מספרים סיפור עם צלילים.
והפנטטוניים נותנים לכם סט מוגבל של “מילים” שהן כמעט תמיד “מילים טובות”.
זה כמו לקבל אוצר מילים קטן אבל קטלני, במקום את כל המילון וללכת לאיבוד.

הם נשמעים טוב על מגוון רחב של אקורדים וסגנונות.
מבלוז עתיק ורוק קלאסי ועד פופ מודרני ואפילו קצת ג’אז קליל (אבל זהירות, שם הדברים מסתבכים מהר).
בקיצור, אם אתם רוצים להתחיל לאלתר בלי להישמע כאילו חתול עלה על הפסנתר או גיטריסט מחליק על דוושת וואה-וואה מקולקלת, הפנטטוניים הם חבריכם הטובים ביותר.
הם כמו החגורה השחורה הראשונה שלכם באמנות הלחימה המוזיקלית.

למה 5 ולא 7? סוד הקסם המינימליסטי

• פחות “טעויות”: כל התווים בסולם פנטטוני מתאימים אחד לשני ונשמעים יציבים ונעימים לאוזן (ברוב ההקשרים). אין שם את המרווחים המעצבנים האלה שיכולים להישמע דיסוננטיים אם לא פותרים אותם נכון (כמו הטריטון המפורסם והשד יודע מה עוד).
• קל לזכור: 5 תווים זה הרבה יותר קל לשינון מאשר 7. במיוחד כשצריך לזכור את זה בכמה אוקטבות או על כלי מיתר. פחות מאמץ למוח, יותר כיף לאצבעות (ולאוזן).
• גמישות: למרות שיש רק 5 תווים, אפשר להשתמש בפנטטוניים על אקורדים ומהלכים שונים ולקבל צלילים והשפעות שונות. הם לא כבולים כמו סולמות אחרים לפונקציה הרמונית אחת ויחידה.

אז בואו נצלול לחמשת המופלאים שלנו.
כל אחד עם האופי שלו, הסגנונות שלו, והמקומות שבהם הוא יגרום לכם להישמע כאילו אתם יודעים מה אתם עושים (גם אם עדיין לא).

1. החבר המאושר: הסולם הפנטטוני המז’ורי (Major Pentatonic)

תדמיינו שאתם בשדה פרחים שטוף שמש.
ציפורים מצייצות.
יש לכם פיקניק עם כל הדברים הטובים.
זה הסולם הפנטטוני המז’ורי.
הוא נשמע שמח, פתוח, פשוט, ונקי.

אם אתם מנגנים בדו מז’ור, התווים יהיו דו, רה, מי, סול, לה.
(C, D, E, G, A למי שמחובר לשפה האנגלית).
תשימו לב שחסרים פה פה וסי (F ו-B). אלה התווים ה”בעייתיים” מהסולם הדיאטוני של דו מז’ור (C, D, E, F, G, A, B). בלעדיהם, כל מה שנשאר נשמע פשוט מצוין על אקורד דו מז’ור (C Major).

איפה הוא חי? ומתי כדאי להשתמש בו?

הסולם הזה הוא המלך הבלתי מעורער של המוזיקה העממית (פולק), קאנטרי, וגם הרבה פופ ורוק קלאסיים כשהם רוצים להישמע “מרימים” או אופטימיים.
אם השיר הוא בדו מז’ור ואתם רוצים לאלתר עליו משהו שיישמע “דו מז’ורי” ונעים לאוזן, זה הסולם שלכם.

• טיפ מהמומחה (שלא רוצה שיקראו לו ככה): אם אתם מתחילים לאלתר על שיר בדו מז’ור, נגנו רק את התווים האלה (דו, רה, מי, סול, לה). נסו לנגן אותם בקצב, לחזור על צלילים, לדלג ביניהם. זה כמעט בטוח יישמע טוב. זה כמו לצייר עם 5 צבעי יסוד שנראים מעולה ביחד.
• טעות נפוצה (וחמודה): לנסות לנגן את הסולם הזה על אקורד מינורי. זה יכול לעבוד לפעמים בהקשרים מסוימים ומתוחכמים, אבל בדרך כלל זה פשוט יישמע… לא טוב. כמו לשים רוטב שוקולד על פיצה. תתאפקו.

אנא עארף, אנקדוטה מצחיקה? כשהתחלתי ללמוד גיטרה, המורה שלי הראה לי את הצורה של הסולם הפנטטוני המז’ורי על הצוואר ואמר לי “תנגן את זה על כל שיר בדו מז’ור”. נגנתי את זה על שיר שהיה בעצם בלה מינור (הסולם המקביל)… יצא לי אלתור שנשמע כאילו דבורה שיכורה נתקעה בתוך פעמון רוח. מאז אני מקפיד לבדוק איזה סולם מתאים לאיזה אקורד. לפעמים.

2. האח הדרמטי: הסולם הפנטטוני המינורי (Minor Pentatonic)

עכשיו תדמיינו שאתם יושבים בבית קפה חשוך ביום גשום, לוגמים קפה שחור חזק ומביטים החוצה בחלון עם מבט נוגה (או סתם גוללים בטיקטוק עם פרצוף אדיש). זה הסולם הפנטטוני המינורי.
הוא נשמע קצת עצוב, קצת קודר, קצת בלוזי, קצת רוקי. הוא הכוכב הבלתי מעורער של הרוק, הבלוז, והרבה מוזיקת פופ.

אם הסולם הוא לה מינור פנטטוני, התווים יהיו לה, דו, רה, מי, סול.
(A, C, D, E, G באנגלית).
שימו לב שהפעם חסרים התווים סי ופה (B ו-F) מהסולם הדיאטוני של לה מינור (A, B, C, D, E, F, G). שוב, התווים ה”מסוכנים” הוסרו באלגנטיות.

מגרש המשחקים שלו: איפה הוא מרגיש בבית?

הסולם המינורי הפנטטוני הוא אולי הפנטטוני הכי פופולרי ומגוון שיש.
הוא נשמע מדהים על אקורדים מינוריים, כמובן, אבל גם על אקורדים מז’וריים ודומיננטיים בהקשרים מסוימים (בעיקר בבלוז וברוק) כדי ליצור מתח ועניין.

• טיפ סודי (שאף אחד לא באמת שמר בסוד): רוצים לנגן סולו רוק קלאסי שנשמע מיידית כמו סולו רוק קלאסי? תתחילו מהסולם המינורי הפנטטוני של הסולם שבו השיר נמצא. בלה מינור? נגנו לה מינור פנטטוני. הוא הבסיס למאות אלפי סולואים אייקוניים.
• טעות שכיחה (והפיכה): להישאר רק על התווים האלה. זה יכול להישמע קצת “קופסתי” ומשעמם לאורך זמן. אבל בשביל להתחיל, זה מושלם. בהמשך נדבר על איך להוסיף קצת תבלינים.

הסולם המינורי הפנטטוני בלה מינור הוא למעשה אותם תווים כמו הסולם המז’ורי הפנטטוני בדו מז’ור! (A, C, D, E, G ו- C, D, E, G, A). זה פשוט נקודת התחלה אחרת. זו הוכחה שהמוזיקה אוהבת לעשות עלינו קצת תרגילים בראש. תזכרו את זה, זה יעזור לכם בהמשך (או שיבלבל אתכם לגמרי, אין לדעת).

3. הטוויסט הבלוזי: הסולם הפנטטוני המינורי עם ה”תו הכחול” (Blues Scale)

אוקיי, בואו נוסיף קצת פלפל לצליל המינורי הנוגה שלנו.
הסולם ה”בלוזי” הוא למעשה הסולם המינורי הפנטטוני בתוספת של תו אחד קטן אבל משמעותי: הפחתה של דרגה 5 בחצי טון (b5).
בלה מינור פנטטוני (A, C, D, E, G), נוסיף את התו מי במול (Eb).
הסולם יהיה A, C, D, Eb, E, G.
רגע, זה 6 תווים! חשבנו שפנטה זה 5?!
אהה! טוויסט בעלילה! עולם המוזיקה לא תמיד עובד לפי חוקים נוקשים, הוא כמו סבתא פולנייה – יש חוקים, אבל תמיד יש יוצאים מהכלל.

למרות שיש לו 6 תווים, הוא עדיין נחשב “סולם בלוז” ופנטטוני ברוחו כי הוא בנוי על בסיס הפנטטוני המינורי ומוסיף רק תו אחד שיוצר את הצליל הבלוזי האופייני, ה”שורק” או ה”כואב” הזה.

הנשמה של הבלוז והרוק: איפה הוא מככב?

קודם כל, בלוז (שוקינג!).
רוק קלאסי כבד, הבי מטאל, פאנק, ועוד מלא סגנונות שרוצים להישמע קצת מחוספסים, קצת אפלים, קצת כאילו הם שתו יותר מדי ויסקי במועדון מפוקפק ב-3 בבוקר.
התוסף הקטן הזה, ה-b5, הוא קסם. הוא יוצר דיסוננס קל רגעי שרוצים לפתור אותו, וזה נותן תחושה של תנועה ו”גראז'”.

• סוד לא כל כך שמור: בלוזיסטים אמיתיים לא רק מנגנים את התו הכחול, הם “מכופפים” אליו מתווים אחרים או מנגנים אותו בויברטו עמוק כדי להוציא ממנו את הנשמה. זה כמו לנגן בכי על כלי נגינה. נשמע קשה? זה בא עם הזמן.
• טעות נפוצה: לנגן את התו הכחול ולהשאיר אותו תלוי באוויר בלי לפתור אותו לאחד התווים ה”יציבים” (כמו הדרגה 4 או 5). זה נשמע לפעמים כמו הודעת שגיאה מוזיקלית. נסו לנגן את ה-b5 ואז ישר אחריו את ה-5 או את ה-4. זה נשמע הרבה יותר טוב.

הסולם הבלוזי הוא כמו הפלפל צ’ילי באוכל – קצת ממנו הופך מנה פשוטה למשהו מרגש ומעניין. יותר מדי ממנו יכול לשרוף לכם את האוזניים (או את הלשון, בהשוואה הלא קשורה הזאת). השתמשו בו בחוכמה!

4. הגרסה החיובית לבלוז: הסולם הפנטטוני המז’ורי עם ה”תו הכחול” (Major Blues Scale)

אם הסולם המינורי בלוז הוא הטוויסט הדרמטי, זה הטוויסט החייכני.
קחו את הסולם הפנטטוני המז’ורי (1-2-3-5-6) והוסיפו לו תו אחד: הדרגה השלישית מונמכת בחצי טון (b3).
בדו מז’ור פנטטוני (C, D, E, G, A), נוסיף את התו מי במול (Eb).
הסולם יהיה C, D, Eb, E, G, A.
שוב 6 תווים! כן, שוב הקטגוריה קצת מתבלבלת, אבל האופי פנטטוני והבלוזי בהחלט שם.

התוסף הזה, ה-b3, בתוך סולם מז’ורי, יוצר צליל ייחודי שהוא גם שמח (בגלל שאר התווים המז’וריים) וגם בלוזי/נשמתי (בגלל ה-b3).

איפה הוא נשמע טוב? הקשרים והמלצות

הסולם הזה פחות נפוץ מהמינורי בלוז, אבל הוא מדהים לשימוש בבלוז מז’ורי, סול, פאנק וג’אז. הוא נותן את הצליל ה”פלאפי” או ה”צ’יקן פיקינג” ששומעים הרבה בגיטריסטים מז’אנרים האלה.
הוא עובד נהדר על אקורדים מז’וריים ודומיננטיים.

• טיפ לצליל אותנטי: נסו לעשות סליידים (גלישות) מה-Eb אל ה-E בסולם דו מז’ור. זה אחד הצלילים הכי אופייניים לבלוז מז’ורי ולסול. זה כמו להוסיף צעקה קטנה וחמודה לאלתור שלכם.
• טעות (פחות) נפוצה: לנסות להשתמש בו על אקורדים מינוריים. זה כמעט בטוח יישמע מוזר. התו ה-b3 לא ישתלב טוב עם הדרגה השלישית המונמכת של אקורד מינורי. אל תנסו את זה בבית. אלא אם כן אתם מחפשים צליל ממש ממש אוונגרדי (ואז לכו על זה, אבל אל תגידו שאני שלחתי אתכם).

הסולם המז’ורי בלוז הוא כמו להוסיף סוכר ומלח יחד למאכל – זה נשמע מוזר תיאורטית, אבל בהרבה מקרים זה יוצר טעם מורכב וממכר. תנו לו צ’אנס!

5. התבלין לאקורד הבעייתי: הסולם הפנטטוני הדומיננטי (Mixolydian Pentatonic)

אקורדים דומיננטיים (כמו G7, C7, A7 וכו’) הם האקורדים שיוצרים מתח וגורמים למוזיקה לרצות “לחזור הביתה” (לטוניקה, האקורד הראשון והיציב).
לאלתר עליהם לפעמים יכול להיות מאתגר, כי הם מכילים את הטריטון המפורסם (המרווח של 3 טונים מלאים) שנשמע דיסוננטי כשלעצמו.
הסולם הפנטטוני הדומיננטי בא לעזור! הוא בנוי מ-1-2-3-5-b7.

באקורד G7, התווים הם G, B, D, F.
הסולם הדומיננטי הפנטטוני על G יהיה G, A, B, D, F.
שימו לב שהוא מכיל את התווים החשובים של האקורד G7 (G, B, D, F) ומרווחים נוספים שמשתלבים טוב (A). הוא בעצם כמו ארפג’יו של האקורד G7 בתוספת הדרגה 2, שפשוט נשמע טוב כמעט תמיד.

מתי ואיפה הוא עושה קסמים?

הסולם הזה הוא קסם לאלתור על אקורדים דומיננטיים, במיוחד בבלוז, ג’אז, פאנק וסול.
הוא מכיל את הדרגה השלישית (3) שנותנת את האופי המז’ורי ואת הדרגה השביעית המונמכת (b7) שנותנת את האופי הדומיננטי. וחסרים בו התווים ה”רעים” שיכולים להתנגש עם האקורד הדומיננטי (כמו הדרגה 4 או הדרגה 6 שאינן חלק מהאקורד עצמו ויכולות להישמע מוזר).

• טיפ מזהב (במיוחד לבלוז): בכל פעם שאתם מגיעים לאקורד הדומיננטי בבלוז 12 תיבות (שבדרך כלל קורה בתיבה 5 ו-6, ובתיבה 9 ו-10), נסו לנגן עליו את הסולם הדומיננטי הפנטטוני שמתחיל על שורש האקורד הזה. למשל, בבלוז בדו מז’ור, האקורד בתיבה 5 הוא F7. נגנו עליו F Dominant Pentatonic (F, G, A, C, Eb). בתיבה 9 זה G7, נגנו G Dominant Pentatonic (G, A, B, D, F). זה יישמע מיידית הרבה יותר מקצועי ומעניין מהמינורי פנטטוני הרגיל.
• טעות: לנסות להשתמש בו על אקורדים מז’וריים או מינוריים רגילים. הוא נבנה במיוחד בשביל האופי ה”מותח” של האקורד הדומיננטי ולא ישתלב טוב עם אקורדים יציבים.

הסולם הזה הוא כמו המפתח המתאים לדלת ספציפית – דלת האקורד הדומיננטי. אל תנסו לפתוח איתו דלתות אחרות, זה פשוט לא יעבוד ותסתבכו עם המנעולן המוזיקלי (שזה בדרך כלל אתם בעתיד).

אז… יש לי 5 סולמות. מה עכשיו? איך לא נשמע כמו רובוט מקולקל?

לדעת את התווים בסולמות האלה זה רק הצעד הראשון.
הצעד השני, והרבה יותר חשוב, הוא לדעת *מה לעשות* עם התווים האלה.
לנגן אותם מההתחלה ועד הסוף בסדר עולה או יורד זה נהדר בשביל להתאמן על הטכניקה ועל זכירת התווים, אבל באלתור אמיתי זה נשמע… כמו מתרגל שמשנן את הסולם. לא משהו שיגרום לקהל לבקש עוד (אלא אם כן הקהל מורכב ממורים לתאוריה של מוזיקה שמתמוגגים משינון סולמות מדויק).

טיפים לאלתור שנשמע כמו מוזיקה (ולא כמו תרגיל טכני):

• אל תפחדו מהשקט: לפעמים, הפסקה קצרה שווה יותר ממאה תווים מהירים. תנו למוזיקה לנשום. תנו לעצמכם לחשוב (או להגיב בבטן). זה כמו לדבר – אתם לא מדקלמים מונולוג בלי הפסקה, נכון? (מקווה שלא).
• התמקדו במלודיה, לא בטכניקה: בהתחלה, נסו לנגן משהו שאתם יכולים לזמזם. משהו פשוט וקליט. אל תנסו לנגן הכי מהר שאפשר. נסו לנגן משהו שיש לו צורה, התחלה, אמצע, וסוף קטן.
• השתמשו במקצבים שונים: אל תנגנו רק שמיניות או רבעים. שלבו תווים ארוכים, קצרים, סינקופות (דגש על הפעמות החלשות), טריולות. המקצב הוא חצי מהסיפור של האלתור.
• נגנו על האקורדים: נסו לשים דגש על התווים של הסולם הפנטטוני ששייכים גם לאקורד שמנוגן באותו הרגע. זה יישמע יציב, הרמוני ונכון. למשל, על אקורד C מז’ור, דגשו את התווים C, E, G מהסולם הפנטטוני המז’ורי בדו.
• הקשיבו! הדבר הכי חשוב. הקשיבו לליווי ההרמוני, לקצב, לנגנים אחרים אם יש. האלתור שלכם הוא חלק משיחה מוזיקלית. אל תדברו בלי להקשיב (מוזיקלית, כן? בחיים האמיתיים תעשו מה שבא לכם).

שאלות שעלולות לצוץ לכם בראש (וגם לכאלה שלא):

למרות שהמדריך הזה כל כך ברור, מבריק, ומשעשע שזה כמעט לא יאומן, בטח עדיין יש לכם כמה שאלות. הנה כמה מהן, יחד עם תשובותיי המושכלות (וגם קצת פחות):

ש: חייבים ללמוד את כל 5 הסולמות האלה בבת אחת?
ת: בשום פנים ואופן לא! תתחילו עם המינורי והמז’ורי הפנטטוני. אלה הבסיס לכל כך הרבה מוזיקה. כשתרגישו איתם בנוח, תוסיפו את הבלוז נוט למינורי. אחר כך את הבלוז נוט למז’ורי. ובסוף את הדומיננטי. תתקדמו בקצב שלכם. זו לא תחרות ריצה, זו מרתון מוזיקלי.

ש: איך אני יודע באיזה סולם להשתמש בשיר מסוים?
ת: בדרך כלל, הסולם העיקרי של השיר (הסולם שבו השיר מרגיש “בבית”) ייתן לכם את המינורי או המז’ורי פנטטוני המתאים. אם השיר הוא בדו מז’ור, כמעט תמיד תוכלו להשתמש בדו מז’ור פנטטוני או בלה מינור פנטטוני (הסולם המקביל). אם השיר הוא בלה מינור, השתמשו בלה מינור פנטטוני או דו מז’ור פנטטוני. לגבי סולמות הבלוז והדומיננטי, הם יותר “תיבול” לרגעים ספציפיים או לסגנונות מסוימים (בלוז, פאנק וכו’). תקשיבו לאקורדים!

ש: כמה זמן לוקח ללמוד לאלתר עם זה?
ת: זה תלוי בכם. בלמידה, בתרגול, ובכמה ממתקים אתם אוכלים בזמן שאתם מתאמנים. אנשים מסוימים ירגישו בנוח תוך כמה שבועות, אחרים ייקח להם חודשים. העיקר זה להתאמן באופן קבוע, אפילו 10-15 דקות ביום עושות הבדל ענק. והכי חשוב: ליהנות מהתהליך!

ש: זה באמת כל מה שצריך לדעת על אלתור?
ת: חחחחחחחח. לא. זה רק קצה הקרחון. יש עולם שלם של סולמות נוספים, מודוסים, ארפג’יאוס, כרומטיות, תחליפים הרמוניים, ועוד מלא דברים שיכולים לבלבל אתכם שעות. אבל! הסולמות הפנטטוניים הם בסיס סופר מוצק להתחיל ממנו. תבנו עליהם. אל תדלגו על השלב הזה. זה כמו לנסות לרוץ לפני שלמדתם ללכת.

ש: אני מנגן על כלי נשיפה/פסנתר/כינור/חלילית של יום העצמאות, זה עדיין רלוונטי לי?
ת: ברור! מוזיקה היא שפה אוניברסלית. סולמות ותיאוריה בסיסית עובדים על כל כלי נגינה. הצורה של הסולמות על כל כלי שונה, אבל הרעיון והצליל זהים. אז כן, אפילו עם חלילית של יום העצמאות תוכלו להתחיל לאלתר פנטטוני (אם כי אני לא מבטיח שזה יישמע טוב במיוחד).

ש: האם אוכל להשתמש באלתור הפנטטוני שלי כדי לזכות באהבת חיי?
ת: תלוי. אם אהבת חייכם מעריצה את הבלוז של מיסיסיפי או פאנק קלאסי, יש מצב. אם אהבת חייכם מעדיפה דום מטאל או אופרה אוונגרדית, אולי פחות. אבל מוזיקה בהחלט יכולה לחבר בין אנשים. רק אל תבנו על זה לבד. תביאו גם שוקולד.

טיפים לדרך ואיך לא לזרוק את הכלי מהחלון (עדיין)

ללמוד דבר חדש לוקח זמן. יהיו רגעים מתסכלים. רגעים שבהם תרגישו שאתם לא מתקדמים. זה נורמלי לחלוטין.

• תתאמנו לאט: אל תנסו לנגן מהר מדי בהתחלה. דיוק חשוב יותר ממהירות. כשתשלטו בתווים ובמקצבים לאט, המהירות תבוא לבד (ותהיה נקייה יותר).
• תתאמנו על Playbacks: יש ביוטיוב מלא Playbacks (רצועות ליווי) של בלוז, רוק, פאנק ועוד, בטמפואים ובסולמות שונים. תמצאו אחד פשוט בסולם שאתם מתאמנים עליו (למשל, בלוז בלה מינור) ותתחילו לנגן את הסולמות שלמדתם עליו. זה כיף ונותן תחושה של נגינה עם להקה.
• הקליטו את עצמכם: זה יכול להיות כואב בהתחלה לשמוע את עצמכם, אבל זו דרך מדהימה לזהות טעויות ולראות איפה אתם יכולים להשתפר.
• אל תפחדו לנסות דברים חדשים: ברגע שאתם מכירים את הסולמות, נסו לשלב אותם, לעבור מאחד לשני, לשנות מקצבים. להיות יצירתיים!
• תמצאו מישהו לנגן איתו: אם אפשר, לנגן עם מישהו אחר (אפילו אם הוא רק מנגן אקורדים) זה הדרך הכי טובה ללמוד להקשיב ולהגיב.
• תקשיבו למוזיקה שאתם אוהבים: נסו לזהות איפה האמנים משתמשים בסולמות האלה. תנסו “להרים” קטעים קצרים מתוך סולואים. זה הכיף האמיתי!

זכרו, המטרה היא ליהנות מהתהליך. לא להפוך לווירטואוז שיודע לנגן מיליון תווים בשנייה תוך שבוע (וזה גם לא יקרה, אז תרגיעו).

סיכום שהוא לא באמת הסוף (כי במוזיקה אין סוף, רק הפסקות ארוכות)

אז הנה זה. המדריך הלא כל כך סודי ל-5 סולמות פנטטוניים שיכולים לפתוח לכם את דלת עולם האלתור.
למדנו שהם חברים טובים כי יש להם רק 5 תווים (טוב, חוץ מהבלוזיים שיש להם 6, אבל מי סופר באמת?), שהם נשמעים טוב כמעט תמיד, ושהם הבסיס להמון סגנונות מוזיקליים.

כיסינו את המז’ורי השמח, המינורי הדרמטי, את הבלוזי המינורי המחוספס, את הבלוזי המז’ורי המגניב, ואת הדומיננטי המציל חיים (של האלתור על אקורדים דומיננטיים).
דיברנו על איך לא לנגן כמו רובוט (להשתמש בשקט, מקצבים שונים, להתמקד במלודיה) ונתנו לכם כמה טיפים לתרגול.

עכשיו הגיע החלק שלכם.
קחו את הידע הזה (כן כן, אפילו אם חלק ממנו נדף קצת בריח של סרקזם קל או הגזמה קומית) ולכו להתאמן.

תתנסו. תעשו טעויות ותצחקו עליהן (אחר כך תתקנו). תמצאו את הצלילים שאתם אוהבים. תפתחו את הקול המוזיקלי שלכם.
הסולמות הפנטטוניים הם רק נקודת המוצא. המסע האמיתי הוא מה שתעשו איתם.

מאחל לכם המון בהצלחה, הרבה כיף, ושהאצבעות שלכם לא יכאבו יותר מדי (או שיכאבו בדיוק במידה הנכונה כדי שתדעו שאתם מתקדמים).
אל תשכחו שמוזיקה זה קודם כל להביע את עצמכם וליהנות. אז תנגנו מהלב (וגם קצת מהראש ומהאצבעות).

ואם אתם מאלתרים סולו מדהים שפותח לכם קריירה בינלאומית, זכרו איפה למדתם את הבסיס ושלחו לי כרטיסים להופעה. ואל תשכחו את אטמי האוזניים שלי, ליתר ביטחון.

יאללה, לכו לנגן!