8 מכות בסיסיות שכל מתופף חייב להכיר: המדריך המלא

8 מכות בסיסיות שיגרמו לכם להישמע כמו מתופפים (או לפחות לא להרוס שיר): המדריך שהשכנים שלכם פחות ישמחו שתקראו

אוקיי, בואו נדבר תכלס. נגנים סולנים מקבלים את כל התהילה. גיטריסטים עושים סולואים פרועים. זמרים מפתחים מנעד קולי של דולפין במצוקה. ומתופפים? ובכן, אנחנו המנוע. אנחנו הדבק. אנחנו הסיבה שהלהקה לא מתפרקת אחרי שני תיבות. אם הגעתם לכאן, כנראה ששמעתם פעם תופים והרגשתם את הקצב בבטן. אולי ניסיתם לתופף על השולחן במשרד (ואז המנהל שלכם ניסה לרמוז לכם בעדינות על קצב הלב המואץ שלו). או שאולי פשוט הבנתם שלתופף זה מגניב רצח. וכן, קצת מרעיש. הרבה מרעיש למען האמת. אבל היי, זו המוזיקה! אז אם אתם מוכנים למסע אל תוך עולם הקצב, הדבקות (כן, זה קורה), והסיפוק האדיר של לגרום לאנשים לרקוד, הגעתם למקום הנכון. רק אל תגידו לשכנים שאני שלחתי אתכם. בואו נתחיל!

למה, לעזאזל, ללמוד לתופף? כי זה כיף בטירוף (אחרי שמפסיקים לכאוב האצבעות)

כן, זו שאלה מצוינת. יש המון דברים פחות מרעישים שאתם יכולים לעשות בחיים. לסרוג. לגדל בונסאי. לאסוף בולים. אבל שום דבר מזה לא ייתן לכם את הריגוש של יצירת קצב שמניע שיר שלם. את הכוח לשלוט בקצב, בדינמיקה, באנרגיה. להיות עמוד השדרה של הלהקה. ויש גם בונוסים נסתרים:

• פורקן עצבים: היה לכם יום רע בעבודה? הבוס עיצבן? פשוט שב על התופים ותן לזה לצאת. זו תרפיה זולה יותר מפסיכולוג (אבל אטמי אוזניים למי שסביבך חובה!).

• שיפור קואורדינציה: אתם חושבים שללכת וללעוס מסטיק בו זמנית זה קשה? נסו לגרום לארבעת הגפיים שלכם לעשות דברים שונים לחלוטין בו זמנית, בקצב מדויק. זו אימון מוחי רציני.

• להיות האדם הכי מגניב בחדר: טוב, אולי הגזמתי קצת. אבל יש משהו בלהיות מתופף שפשוט… עובד. יש לכם מקום בלהקה בלי תחרות על הסולואים הבלתי נגמרים.

בקיצור, זה מאתגר, זה דורש אימון, זה לפעמים מתסכל עד דמעות, אבל הסיפוק כשזה מצליח שווה הכל. אז קדימה, בואו נצלול.

לפני שמפוצצים: היכרות קצרה עם ארסנל הרעש שלכם

סט תופים יכול להיראות מאיים בהתחלה. מלא עגולים ומוטות. אבל הוא בעצם די פשוט. בואו נפשט את זה:

• התוף הגדול (Kick Drum / Bass Drum): זה התוף שיושב על הרצפה ואתם מפעילים עם פדל וכף רגל אחת. זה ה”בום” הגדול והעמוק. הלב הפועם של הקצב. חברו הטוב ביותר של הבטן שלכם.

• תוף הסנר (Snare Drum): זה התוף שיושב בין הרגליים שלכם. יש לו קפיצים (סנרים) בתחתית שנותנים לו את הצליל ה”קראק” או ה”פופ” הייחודי שלו. זה הדרבוקה המערבית שלכם. ה”דאק” ב”בום-דאק-בום-דאק”.

• ההיי-האטס (Hi-Hats): אלו שני מצילות שיושבות אחת על השנייה על סטנד. אתם מפעילים אותן עם פדל ברגל השנייה (לסגור/לפתוח) ומכים עליהן עם סטיק כדי ליצור צליל “ציק” סגור או “צ’ח” פתוח. הן כמו השעון של הלהקה, סופרות את הזמן בקלילות (או בעצבנות, תלוי במוזיקה).

• טמטמים (Toms): אלו התופים העגולים האחרים בסט. יש בגדלים שונים וצלילים שונים. בדרך כלל יש לכם טמטמים עליונים (יושבים על התוף הגדול או על סטנדים) וטמטם רצפה (Floor Tom). הם שם בשביל מילויים (Fills) או סתם בשביל להרעיש יותר כשאתם מתרגשים.

• מצילות (Cymbals): חוץ מההיי-האטס, יש לכם לרוב מצילת רייד (Ride) שהיא גדולה יותר ומשמשת לשמירת קצב רציף (במקום ההיי-האטס) ומצילת קראש (Crash) שהיא בדרך כלל קטנה יותר ומשמשת להדגשות בתחילת חלקים בשיר או בסופם. הקראש היא כמו סימן קריאה מוזיקלי! הרייד היא יותר כמו פסיק או נקודה.

בשלב זה, התמקדות בקיק, סנר והיי-האטס תספיק. זה הבסיס. כמו שאומרים, לפני שרצים, לומדים לזחול. או במקרה הזה, לפני שמפציצים סולואים, לומדים לשמור על קצב יציב.

הנה הן, המכות האולטימטיביות: 8 ביטים שיעשו לכם סדר בראש (ובגפיים)

עכשיו מגיע החלק הכיפי. לא סתם לדפוק על תופים. לדפוק על תופים עם כוונה! 8 הביטים הבאים הם אבני יסוד. תחשבו עליהם כעל ה-ABC של תיפוף. תתחילו איתם, ותוכלו לנגן טונות של שירים.

1. הביט “הכי בסיסי שיש”: המקום הבטוח שלכם

זה הביט שהכל מתחיל ממנו. פשוט, יציב, ואבן הבניין של אינספור שירים. דמיינו ספירה: 1, 2, 3, 4. עכשיו תשימו את הרגל על הפדל של הקיק ב-1 וב-3. תשימו את המקל על הסנר ב-2 וב-4. ואת המקל השני על ההיי-האטס בכל פעימה (1, 2, 3, 4).
קיק: בום (על 1 וב-3)
סנר: דאק (על 2 וב-4)
היי-האטס: ציק (על 1, 2, 3, 4)
למה הוא טוב? רוק, פופ, קאנטרי. מתחילים. זה הלחם והחמאה שלכם. תתחילו איתו ותנו לו לרוץ חלק לפני שעוברים הלאה. זה כמו ללמוד ללכת.

2. הביט ה”קלאסי” (עם קצת תנופה): הגרסה המשודרגת

כשהביט הבסיסי מרגיש לכם איטי מדי (מזל טוב!), עוברים לגרסה הזו. אותו רעיון של קיק וסנר (1&3 קיק, 2&4 סנר), אבל עכשיו ההיי-האטס מנגנים פי שניים מהר. כלומר, בכל פעימה אתם מנגנים שמיניות (1, ו, 2, ו, 3, ו, 4, ו).
קיק: בום (על 1 וב-3)
סנר: דאק (על 2 וב-4)
היי-האטס: ציק (על כל שמינית: 1, ו, 2, ו, 3, ו, 4, ו)
למה הוא טוב? זה הביט ששומעים כמעט בכל שיר רוק או פופ משנות ה-70 ועד היום. הוא נותן אנרגיה ותנועה לשיר. אם הגרסה הקודמת הייתה הליכה, זו כבר הליכה קצת מהירה.

3. הביט “של הרגע המכריע”: להוסיף קצת דרמה

זה בעצם הביט הקלאסי (מספר 2), אבל עם טוויסט קטן ומגניב. בפעימה הרביעית, במקום לנגן ציק סגור בהיי-האטס, אתם פותחים אותן לרגע כדי ליצור צליל “צ’ח” קצר ומודגש, בדרך כלל על ה”ו” של 4. זה כמו ללחוץ על “הדלק” במחשב.
קיק: בום (על 1 וב-3)
סנר: דאק (על 2 וב-4)
היי-האטס: ציק (על שמיניות, עם צ’ח פתוח על ה”ו” של 4)
למה הוא טוב? זה מוסיף פלייר, זה מסמן מעברים בין חלקים שונים בשיר, או פשוט מוסיף קצת עניין. כשתשמעו אותו, תזהו אותו מיד. זה הדגש הקטן שעושה הבדל גדול.

4. הביט ה”דיסקוטקי”: לרקוד כאילו אין מחר (או לפחות כאילו השכנים לא שומעים)

ברוכים הבאים לרחבת הריקודים! הביט הזה שונה מקודמיו כי הקיק דורם כאן עובד קשה יותר. במקום רק ב-1 וב-3, הוא מנגן בכל ארבע הפעימות (Four on the floor). הסנר עדיין ב-2 וב-4, וההיי-האטס עדיין מנגנים שמיניות.
קיק: בום (על 1, 2, 3, 4)
סנר: דאק (על 2 וב-4)
היי-האטס: ציק (על כל שמינית)
למה הוא טוב? דיסקו, דאנס, פופ עם השפעות אלקטרוניות. זה הביט המניע האולטימטיבי. גורם לרגליים לזוז באופן אוטומטי. רק היזהרו לא לשבור את הקרסול.

5. הביט ה”חצי-הפתעה” (Half-Time): למי שאוהב שהסנר מופיע מאוחר

תחשבו על הביט הקלאסי (מספר 2), אבל פתאום הכל מרגיש… איטי יותר. כאילו לוקחים את המקצב הרגיל ומאטים אותו בחצי, למרות שהספירה נשארת אותה ספירה. איך זה קורה? ה”קסם” הוא שהסנר, במקום לנחות על 2 ו-4, נוחת רק על 3! הקיק יכול להיות רק על 1, או 1 ו-3. ההיי-האטס ממשיכות לרוץ שמיניות.
קיק: בום (על 1 ובדרך כלל גם 3)
סנר: דאק (על 3)
היי-האטס: ציק (על כל שמינית)
למה הוא טוב? רגאיי, היפ-הופ, בלדות כבדות, קטעים איטיים ברוק. זה יוצר תחושה יותר מרווחת, כבדה או רגועה. כמו ללכת בהילוך איטי בתוך סרט אקשן מהיר.

6. הביט ה”בלוזי/קאנטרי”: למי שנמאס מההיי-האטס (וקצת קשה עם טריפלטים)

במקום ההיי-האטס שמנגנות שמיניות ישרות, לפעמים במוזיקה (בלוז, קאנטרי, לפעמים רוק ישן) יש תחושה של “שמיניות סווינג” או טריפלטים. זה קצת יותר מורכב להסביר במילים בלי דוגמה קולית, אבל דמיינו שהיי-האטס מנגנות “ציק טא ציק טא…” במקום “ציק ציק ציק ציק…”. בשביל לפשט למתחילים, הרבה פעמים מחליפים את ההיי-האטס במצילת הרייד, שממילא נותנת צליל פתוח ומתמשך יותר. נניח נשאר עם קיק 1&3, סנר 2&4, אבל עכשיו מנגנים על הרייד בכל פעימה, עם תחושה קופצנית קלה.
קיק: בום (על 1 וב-3)
סנר: דאק (על 2 וב-4)
רייד: טינג (על 1, 2, 3, 4 – עם תחושת סווינג קלה)
למה הוא טוב? בלוז, קאנטרי, רוק קלאסי. נותן תחושה יותר זורמת ופחות קשיחה מהיי-האטס סגורים. כמו לשוט בסירה קטנה בנהר, במקום לנסוע באוטו ישר.

7. הביט ה”פאנקי”: להוסיף קצת כיף (ואתגר) לקואורדינציה

פאנק זה לא רק מוזיקה, זה מצב נפשי! ובתיפוף פאנק זה אומר קצת יותר עבודת רגליים מסונכרנת עם הידיים. הביט הזה משתמש בהיי-האטס שמנגנות שמיניות, סנר על 2 ו-4, אבל הקיק נכנס במקומות קצת פחות צפויים. נניח: קיק על 1, על ה”ו” של 1, על 3, ועל ה”ו” של 3.
קיק: בום (על 1, ה”ו” של 1, 3, וה”ו” של 3)
סנר: דאק (על 2 וב-4)
היי-האטס: ציק (על כל שמינית)
למה הוא טוב? פאנק, R&B, פופ מודרני עם השפעות גרוביות. זה ביט שדוחף קדימה, מלא בסינקופות קטנות שגורמות לו להישמע “גרובי”. דורש קצת אימון כדי שהרגליים והידיים יסתדרו, אבל שווה את המאמץ.

8. הביט ה”וואלסי” (3/4): כי לא הכל חייב להיות ב-4/4

רוב המוזיקה הפופולרית היא ב-4/4 (ארבע פעימות בתיבה), אבל יש גם שירים ב-3/4 (שלוש פעימות בתיבה). זה כמו ריקוד הוואלס! 1-2-3, 1-2-3. הביט כאן משתנה בהתאם. הכי פשוט זה קיק על 1, סנר על 3, והיי-האטס או רייד על כל הפעימות (1, 2, 3).
קיק: בום (על 1)
סנר: דאק (על 3)
היי-האטס/רייד: ציק/טינג (על 1, 2, 3)
למה הוא טוב? וואלסים (ברור), שירים ישנים, בלדות מסוימות, מוזיקה קלאסית ואפילו חלק משירי רוק מתקדם. זה נותן תחושה של תנועה סיבובית, עדינה יותר מהביטים ב-4/4.

זכרו: אלו רק נקודות התחלה. כל ביט כזה אפשר לשנות, להוסיף, להוריד, להפוך אותו לשלכם. אבל אם תשלטו ב-8 האלה, יש לכם בסיס איתן!

קואורדינציה: האויב הנסתר (שניתן לנצח)

אוקיי, הודאה: כמתופפים, אנחנו צריכים לגרום לארבעה איברים שונים לעשות דברים שונים בו זמנית, ובדיוק מושלם. זה כמו לנסות לפתור קובייה הונגרית עם הרגליים בזמן שאתם מסדרים את השיער עם הידיים. בהתחלה, זה מרגיש בלתי אפשרי. היד הימנית רוצה ללכת עם הרגל הימנית, היד השמאלית מתעקשת לרדת על הרגל השמאלית, והמוח שלכם נראה כמו כדור פינג-פונג במשחק מהיר במיוחד.

הסוד?

• איטיות: תתחילו לאט. כל כך לאט שתרגישו שאתם נרדמים. חשוב שהתנועות יהיו מדויקות, לא מהירות. כמו בצב מרתוני.

• בידוד: תרגלו קודם כל שילובים של שני איברים. יד ימין והרגל ימין. יד שמאל והרגל ימין. הרגליים יחד. ואז לאט לאט תוסיפו את השאר. זה כמו לבנות לגו, לבנה אחר לבנה.

• מונה קצב (מטרונום): הוא חברכם הטוב ביותר. בהתחלה אולי שנוא, אבל אחר כך תבינו שהוא המצפן שלכם בעולם הכאוטי של הקצב. תרגלו איתו תמיד.

• סבלנות: זה לוקח זמן. המון זמן. אין קיצורי דרך. אבל כל פעם שמשהו מצליח, אפילו בקצב איטי, זה הישג ענק. תנו לעצמכם קרדיט.

תרגול לא מושלם: טיפים לשרוד את הדרך (ולהישאר שפויים, בערך)

ללמוד כלי נגינה זה מסע. יש עליות, יש ירידות, ויש רגעים שבהם אתם רוצים פשוט לזרוק את הסטיקים (או את התופים כולם) דרך החלון. זה טבעי. הנה כמה טיפים שיעזרו:

• התמדה (כן, המילה המרגיזה הזו): 15-30 דקות אימון ביום עדיפות על שעה וחצי פעם בשבוע. עקביות היא המפתח. גם אם זה רק לשבת ולעשות תרגיל ידיים בסיסי.

• מטרות קטנות: אל תנסו לנגן את “טומ סויר” של ראש ביום הראשון. תתחילו מלעשות את הביט הבסיסי עשר פעמים בלי לטעות. ואז בקצב קצת יותר מהיר. מטרות קטנות וניתנות להשגה בונות ביטחון.

• תיהנו מהדרך: תנגנו שירים שאתם אוהבים. תאלתרו (גם אם זה נשמע כמו עדר פילים נופל במורד גרם מדרגות). תנסו דברים חדשים. אל תהפכו את זה למטלה. זו אמורה להיות אהבה.

• אל תפחדו מטעויות: טעויות הן חלק מהתהליך. הן לא כישלון, הן פשוט הדרך של המוח והגוף להגיד לכם “רגע, בוא ננסה שוב, אבל קצת אחרת”. צחקו עליהן, תקנו, ותמשיכו הלאה.

• מצאו השראה: תראו סרטונים של מתופפים אחרים (מקצוענים וגם חובבים). תקשיבו למוזיקה ותנסו לבודד את התופים. זה יפתח לכם את הראש וימלא אתכם ברעיונות.

שאלות שמתחילים שואלים (ואני עונה, בדרכי שלי)

בטח יש לכם מיליון שאלות עכשיו. זה מצוין! הנה כמה נפוצות:

• שאלה: כמה זמן ייקח לי לדעת לתופף כמו…? (הכנס שם של מתופף מפורסם)

  תשובה: אה, השאלה הקלאסית. התשובה הלא מספקת: זה תלוי בך. התשובה האמיתית: כנראה הרבה מאוד זמן. אבל אל תתמקדו בלהיות מישהו אחר. תתמקדו בלהיות טובים בשבילכם. כל יום קצת יותר טוב מהיום הקודם. ותופפים מפורסמים… הם התחילו מתישהו בדיוק איפה שאתם היום. רק בלי מדריך כזה מצחיק.

• שאלה: האם אני חייב לקחת שיעורים?

  תשובה: לא “חייב” במובן החוקי של המילה. אבל זה מומלץ בחום! מורה טוב יכול לתת לכם בסיס נכון, לתקן הרגלים גרועים לפני שהם מתקבעים, ולהתאים את הלימוד לקצב שלכם. זה כמו לנסות ללמוד לטוס לבד מול ללמוד עם טייס מנוסה. אפשרי לבד? אולי. סיכון התרסקות? גבוה יותר.

• שאלה: אין לי מקום לסט תופים אמיתי. מה עושים?

  תשובה: אח, הדילמה הידועה. יש כמה פתרונות: תופים אלקטרוניים (עם אוזניות!) הם פתרון מצוין לשקט יחסי (עדיין יש רעש מהמכות עצמן, אבל פחות). פאדים לתרגול בלבד (שקטים לגמרי, אבל לא נותנים את התחושה של תופים אמיתיים). או פשוט… למצוא חדר חזרות. או לבנות אולפן חסין רעש בחצר האחורית (מומלץ לבעלי תקציב אינסופי).

• שאלה: יש לי תחושה שאין לי קצב בדם. זה אבוד?

  תשובה: שטויות! קצב הוא לא רק משהו שנולדים איתו. זה שריר שאפשר (וצריך) לאמן. תרגלו עם מטרונום. תקשיבו למוזיקה. תנסו ללממלם את המקצבים. ככל שתחשפו את עצמכם יותר לקצב ותעבדו עליו, כך הוא ישתפר. זה כמו ללכת לחדר כושר בשביל המוח המוזיקלי.

• שאלה: כמה כדאי להשקיע בסט תופים ראשון?

  תשובה: אל תרוקנו את חשבון הבנק. לרוב, סט למתחילים במחיר סביר (יש מותגים טובים גם בתקציב ידידותי) יהיה מספיק בהחלט כדי ללמוד את הבסיס. עדיף להשקיע קצת יותר במצילות טובות ובכיסא נוח (הגב שלכם יודה לכם אחר כך) מאשר בסט יקר שסתם יצבור אבק אם תגלו שזה לא בשבילכם. שוק היד שנייה גם אופציה מצוינת.

השלב הבא: מעבר ל-8 המכות (ואולי אפילו לשלמות)

אחרי שתשלטו ב-8 הביטים האלה ותרגישו איתם בנוח, העולם המוזיקלי שלכם יתחיל להיפתח. הנה כמה כיוונים להמשך:

• ללמוד מילויים (Fills): אלו הקטעים הקצרים ששוברים את הביט הקבוע ומוסיפים עניין (ומראים כמה אתם מגניבים). הם יכולים להיות פשוטים או סופר מורכבים.

• ניגון לשירים: תתחילו לנגן יחד עם השירים שאתם אוהבים. זו הדרך הכי טובה לפתח את האוזן, להבין איך תופים משתלבים במוזיקה, וליישם את מה שלמדתם בסביבה אמיתית. תתחילו עם שירים עם תיפוף יחסית פשוט.

• סגנונות נוספים: יש עולם שלם בחוץ! ג’אז, פאנק, לטינית, מטאל… לכל סגנון יש את הביטים והטכניקות הייחודיות שלו. תתחילו לחקור.

• תאוריה מוזיקלית: לא חייב להיות מומחה, אבל הבנה בסיסית של קריאת תווים או איך מקצבים עובדים תעזור לכם מאוד להתקדם מהר יותר ולהבין דברים לעומק.

• לנגן עם אנשים אחרים: זו המטרה הסופית! אין כמו הריגוש של לנגן בלהקה. זה גם מדרבן אתכם להתאמן יותר ומאלץ אתכם להיות מדויקים ויציבים.

הרשת מלאה במקורות לימוד נוספים – סרטונים, אתרים, אפליקציות. תמצאו מה שעובד בשבילכם ותמשיכו ללמוד ולחקור. המוזיקה היא אינסופית.

סיכום (לפני שהאטמים נופלים מהאוזניים)

אז זהו, הגעתם לסוף המדריך (הקצת) מצחיק הזה. למדתם למה כדאי לכם לנסות, מה יש בסט תופים בסיסי (חוץ מאבק), וקיבלתם טעימה מ-8 הביטים הבסיסיים שיכולים לפתוח לכם דלת לעולם התיפוף. אתם לא חייבים להיות רינגו סטאר מחר בבוקר (אם כי זה יהיה מגניב), אבל אם תתמידו, תתרגלו, ותיהנו מהתהליך, אתם תראו התקדמות. מה שבטוח, אתם עומדים להתחיל מסע קצבי, מרגש, ומלא ברגעים של “אני מצליח!” ו”אני שונא את זה!”.

הדבר הכי חשוב? אל תפחדו לעשות רעש. זו המהות של תופים. תתנסו, תטעו, תצליחו, ותעשו הכי הרבה כיף שאפשר. כי בסוף, מוזיקה זה כיף. ובתור מתופפים, אתם שולטים בכיף הזה.

אז קחו את הסטיקים שלכם (או לפחות שתי כפות עץ), תמצאו משטח כלשהו (כרית זה מעולה לשקט!), ותתחילו להרגיש את הקצב. בהצלחה! ואם תקימו להקה, אל תשכחו לשלוח הזמנה. אני מביא אטמי אוזניים… וצ’יפס.