אתם יושבים מול הפסנתר.
או האורגן.
או מקלדת אלקטרונית במקרה הטוב.
ובא לכם לנגן.
לא סתם לנגן שיר שמצאתם תווים שלו באינטרנט.
זה משעמם.
או שאין לכם כוח לקרוא.
או שאתם סתם רוצים להישמע מגניבים.
לנגן מה שבראש שלכם.
לאלתר.
לפרוק.
להמציא מנגינות ברגע.
ואז אתם לוחצים על קליד כלשהו.
ואז עוד אחד.
ואז זה נשמע נורא.
כמו חתול שמנסה ללמוד לנהוג טרקטור.
אבל אל ייאוש!
כי בדיוק בשביל זה נחתם כאן.
במקום הנכון בזמן הנכון.
כי הולכים לצלול יחד לעולם המופלא (והקצת מפחיד) של אלתור בסיסי.
זה לא הולך להפוך אתכם לג’אזיסטים תוך לילה.
אבל זה כן ייתן לכם כלים.
ולא רק כלים.
ביטחון.
ואולי אפילו יגרום לכם לחייך כשאתם מנגנים.
או לפחות לא לבכות.
בקיצור, אם חלמתם פעם לנגן סולו מטורף שנשמע כאילו אתם יודעים מה אתם עושים, הגעתם למקום הנכון.
אז תתכוננו.
זה הולך להיות קצת מצחיק.
קצת מאתגר.
והמון כיף.
אה כן, ויש סיכוי קלוש שגם תלמדו משהו על מוזיקה.
הבטחה שלי.
האלתור: מה זה לעזאזל ולמה שתרצו לעשות את זה?
בואו נודה באמת.
המונח “אלתור” נשמע כמו משהו שעושים רק גאונים מוזיקליים.
אנשים כאלה עם זקן קטן ומשקפיים עגולים.
או נגני ג’אז במועדונים אפופי עשן (טוב, אולי פעם).
זה נשמע כמו קסם שחור.
או לפחות משהו שדורש תואר שני בקונצרבטוריון.
אבל האמת?
אלתור זה בעצם כמו לדבר.
אתם לא מתכננים מראש כל מילה שאתם אומרים, נכון?
(אם כן, כנראה שאתם קצת מוזרים. בואו נדבר).
אתם פשוט מגיבים לסיטואציה.
מוציאים רעיונות מהראש.
מרכיבים משפטים תוך כדי תנועה.
לפעמים זה נשמע טוב, לפעמים פחות.
בדיוק ככה זה באלתור.
אתם מגיבים למוזיקה שאתם שומעים (במקרה שלנו, למהלך האקורדים).
אתם בוחרים “מילים” (תווים) ומרכיבים מהם “משפטים” (מנגינות).
אז למה שתרצו להתאמץ וללמוד את זה?
קודם כל, כי זה מגניב רצח.
להצליח פתאום לנגן משהו שלא חשבתם עליו מראש, ולשמוע שזה נשמע טוב?
זו הרגשה שאין כמותה.
כמו לנחות על הירח, אבל עם פחות סיכון לחנק בחלל.
דבר שני, זה משחרר.
להשתחרר מהדף.
מהתווים.
מההוראות.
פתאום אתם היוצרים.
המלחינים.
הגאונים.
אפילו אם זה רק לרגע.
ודבר שלישי, זה פשוט כיף.
לשחק עם צלילים.
לגלות מנגינות חדשות.
לראות איפה הידיים שלכם לוקחות אתכם.
זה כמו ארגז חול ענק עם צלילים במקום חול.
רק בלי החול בגרביים.
אז אם אתם מוכנים לצאת למסע הזה, שבו הידיים שלכם יתחילו להרגיש קצת יותר חופשיות, והמוח שלכם יפסיק להיבהל מכל תו שאינו כתוב מראש, בואו נתחיל.
השלב הראשון: לא לפחד מהקלידים הלבנים (וגם השחורים!)
בואו נתחיל עם הבסיס הכי בסיסי שיש.
המקלדת.
היא נראית כמו שן כריש ענקית.
או כמו סושי עם אצות שחורות.
תלוי כמה אתם רעבים.
בכל מקרה, היא שם.
עם כל הקלידים שלה.
הלבנים והשחורים.
מה זה בכלל “אקורד”? (לא, זו לא מחלה)
לפני שנתחיל לאלתר, אנחנו צריכים משהו לאלתר עליו.
כמו שאי אפשר לדבר בוואקום, אי אפשר לאלתר באפס מוזיקלי.
והבסיס לרוב המוזיקה שאנחנו שומעים זה… אקורדים.
אקורד זה פשוט שלושה תווים או יותר שמנגנים ביחד.
זה כמו להזמין שלושה חברים (תווים) למסיבה (לנגן ביחד).
כשבוחרים את החברים הנכונים, זה נשמע כמו הרמוניה מושלמת.
כשבוחרים את הלא נכונים… ובכן, זה נשמע כמו ריב במשפחה.
יש כל מיני סוגים של אקורדים.
המייג’ור (Major) נשמע שמח ומואר.
המינור (Minor) נשמע קצת עצוב או מלנכולי.
יש עוד המון, אבל אל תיבהלו.
לרוב המוזיקה הפופולרית מספיק להכיר רק את שני אלה בהתחלה.
איך מנגנים אקורד?
לרוב, האקורד הבסיסי בנוי על טרצות.
זו מילה מפחידה, נכון?
טרצה.
נשמע כמו משהו שקשור לטרמיטים או לטרור.
אבל זה פשוט המרווח בין תווים.
לדוגמה, אקורד דו מייג’ור (C Major) הוא דו, מי, וסול (C, E, G).
תנגנו אותם ביחד.
היד שלכם תצטרך להיראות קצת כמו סרטן עצבני.
זה בסדר.
עם הזמן זה ירגיש טבעי.
כמו לנשום.
רק עם אצבעות על קלידים.
המטרה שלנו בשלב הזה היא לא ללמוד לנגן את כל האקורדים בעולם.
רק להבין מה זה אקורד.
שהוא נותן לנו “רקע” מוזיקלי.
משהו להתלבש עליו.
כמו קיר שאפשר לתלות עליו תמונות.
האקורד זה הקיר.
האלתור?
התמונות הצבעוניות שתתלו עליו.
מהלכי אקורדים: המסלול המהיר למנגינה (או לפחות נקודת התחלה)
אוקיי, אז אקורד בודד זה נחמד.
אבל אקורד אחד לא עושה שיר.
צריך מהלך אקורדים.
סדרה של אקורדים שמנגנים אחד אחרי השני.
זה כמו שרשרת של חרוזים.
כל חרוז זה אקורד.
כשמחברים אותם נכון, מקבלים שרשרת יפה (מנגינה).
כשמחברים אותם לא נכון… ובכן, מקבלים סתם חרוזים מפוזרים על הרצפה.
הכירו את המשפחה המלכותית: מהלך ה-I-IV-V-I (הכי פופולרי בעולם?)
אם יש מהלך אקורדים אחד שאתם חייבים להכיר, זה זה.
קוראים לו 1-4-5-1.
בסולמות מז’וריים, הוא נשמע בבית בהמון שירים.
אבל המון.
באמת.
זה כמו הלחם והחמאה של המוזיקה הפופולרית.
או כמו חולצה לבנה פשוטה בארון הבגדים.
תמיד עובד.
בואו ניקח את הסולם דו מז’ור (C Major).
התווים שלו הם דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו (C, D, E, F, G, A, B, C).
המספרים 1, 4, 5 מתייחסים לדרגות הסולם.
התו הראשון זה 1 (דו).
התו הרביעי זה 4 (פה).
התו החמישי זה 5 (סול).
אז מהלך ה-I-IV-V-I בדו מז’ור הוא:
- I (1): אקורד על התו הראשון – דו מז’ור (C Major – C, E, G)
- IV (4): אקורד על התו הרביעי – פה מז’ור (F Major – F, A, C)
- V (5): אקורד על התו החמישי – סול מז’ור (G Major – G, B, D)
- I (1): חוזרים לאקורד על התו הראשון – דו מז’ור (C Major – C, E, G)
תנגנו את זה בלולאה עם היד השמאלית.
אקורד אחרי אקורד.
בקצב אחיד.
לא מהר מדי.
תנו לו לזרום.
תשמעו איך זה נשמע בסיסי, אבל גם… נכון?
יש בזה משהו סגור.
משהו פתור.
(ה-V רוצה “ללכת” ל-I, זה משהו בסיסי בהרמוניה. כמו שתמיד אחרי משפט עם סימן שאלה מצפים לתשובה).
עכשיו, תנסו את אותו מהלך בסולמות אחרים.
נגיד סול מז’ור (G Major).
הסולם: סול, לה, סי, דו, רה, מי, פה דיאז, סול (G, A, B, C, D, E, F#, G).
הדרגות:
- I: סול מז’ור (G Major – G, B, D)
- IV: דו מז’ור (C Major – C, E, G)
- V: רה מז’ור (D Major – D, F#, A)
- I: סול מז’ור (G Major – G, B, D)
נשמע שונה קצת, נכון?
אבל המבנה זהה.
זה הקסם של תיאוריה בסיסית.
אתם יכולים להעביר את הרעיון הזה לכל סולם מז’ורי.
ותאמינו לי, תשמעו את המהלך הזה בכל מקום.
בכל שיר של ארבעה אקורדים שיש ביוטיוב.
יש כמובן עוד מהלכים בסיסיים ונפוצים.
נגיד ה-I-vi-IV-V (דו מז’ור, לה מינור, פה מז’ור, סול מז’ור – C, Am, F, G).
זה מהלך האקורדים של מיליון שירי פופ.
פשוט תחליפו את ה-vi (הדרגה השישית) לאקורד מינורי.
שוב, אל תיבהלו מ”דרגה שישית”.
בדו מז’ור, התו השישי הוא לה.
אקורד לה מינור (A Minor) בנוי מלה, דו, מי (A, C, E).
תנסו לנגן את המהלך C – Am – F – G.
נשמע מוכר, נכון?
כמו הפסקול של החיים שלכם.
המשימה שלכם בשלב הזה היא לתרגל לנגן מהלכי אקורדים פשוטים ביד שמאל.
עד שזה מרגיש אוטומטי.
עד שהיד שלכם מוצאת את האקורדים כאילו היא יודעת בדיוק לאן ללכת.
כמו נהג מונית בנתיבי איילון בשעת עומס.
(טוב, אולי לא דוגמה כזאת טובה, הם גם נתקעים לפעמים).
פשוט תנגנו אותם שוב ושוב.
ובקצב אחיד.
עם מטרונום אם אתם ממש רוצים להיות רציניים (ואז תשנאו אותו).
או פשוט תספרו בראש: אחת-שתיים-שלוש-ארבע, אקורד הבא.
קסם התווים: איזה תווים מותר לכם לנגן כשהיד השמאלית מנגנת אקורדים?
אוקיי, יש לנו את הבסיס.
היד השמאלית מנגנת מהלך אקורדים בלולאה.
נשמע מונוטוני, נכון?
בדיוק בשביל זה יש לנו יד ימין!
היד שתאלתר.
שתצבע את הקיר עם התמונות.
אבל איזה תווים מותר לנו לנגן ביד ימין?
הרי יש מלא קלידים על המקלדת!
אם תלחצו על קלידים אקראיים בזמן שהיד השמאלית מנגנת אקורדים, זה כנראה ישמע כמו חתול שהשתגע והחליט לעשות גלישה על הקלידים.
לא נעים.
לא לכם.
לא לשכנים.
הכירו את הסולמות: החברים הטובים ביותר של המאלתר המתחיל
הדרך הכי קלה ובטוחה להתחיל לאלתר בצורה שנשמעת “נכונה” היא להישאר בתוך סולם מסוים.
זוכרים שדיברנו על הסולמות כשהסברנו על האקורדים?
סולם הוא כמו “פלטת צבעים” של תווים.
אם תשתמשו רק בתווים מהסולם, לרוב זה ישמע טוב.
זה נשמע “בבית” עם האקורדים שבנויים מאותו סולם.
עכשיו, תיאורטית, אפשר לאלתר עם הסולם המז’ורי או המינורי המקביל לאקורדים.
נגיד, אם היד השמאלית מנגנת בדו מז’ור, אפשר לאלתר על סולם דו מז’ור ביד ימין.
- סולם דו מז’ור: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו (C, D, E, F, G, A, B, C)
תנסו את זה.
תנגנו את מהלך ה-C-F-G-C ביד שמאל.
ובזמן שזה מתנגן, תתחילו לשחק עם התווים של סולם דו מז’ור ביד ימין.
פשוט תלחצו עליהם בסדר אקראי.
לא מהר מדי.
תשמעו איך זה נשמע.
לרוב, זה ישמע… בסדר גמור!
קסם, אה?
הסולם הפנטטוני: הסופרמן של המאלתרים העצלנים
עכשיו, הנה הטיפ שישנה לכם את החיים.
או לפחות את האלתור הבסיסי שלכם.
הסולם הפנטטוני.
“פנטה” = חמש.
טוני = צלילים.
זה סולם עם חמישה תווים בלבד.
ובגלל שיש בו פחות תווים, קשה יותר ללחוץ על תו שפשוט ישמע נורא מול האקורדים הבסיסיים.
זה כמו פילטר קסם.
הסולם הפנטטוני המז’ורי בנוי מדרגות: 1, 2, 3, 5, 6 מהסולם המז’ורי.
בדו מז’ור, זה יהיה: דו, רה, מי, סול, לה (C, D, E, G, A).
- סולם דו פנטטוני מז’ורי: C, D, E, G, A
תשימו לב מה חסר לעומת הסולם המז’ורי המלא: הפה (F) והסי (B).
אלו לעיתים קרובות התווים שיכולים “להתנגש” קצת עם אקורדים מסוימים במהלכים בסיסיים אם לא משתמשים בהם נכון.
בסולם הפנטטוני, “הסכנה” הזו קטנה משמעותית.
ועכשיו הדבר המדהים באמת.
אתם יכולים להשתמש בסולם הפנטטוני המז’ורי של הסולם המרכזי (במקרה שלנו, דו מז’ור) ולהאלתר עליו לאורך כל מהלך ה-C-F-G-C!
כן כן, גם כשהאקורד F מתנגן, וגם כשהאקורד G מתנגן.
תנסו את זה.
יד שמאל מנגנת C – F – G – C.
יד ימין משחקת רק עם התווים C, D, E, G, A.
למטה ולמעלה.
לאט.
מהר.
פעמיים על אותו תו.
קפיצות גדולות.
קפיצות קטנות.
פשוט תאזינו.
איך זה נשמע?
זה אמור להישמע די טוב!
נכון, זה לא הסולו הכי מורכב ששמעתם בחיים, אבל זה נשמע הרמוני.
זה נשמע הגיוני.
זה נשמע… כמו מוזיקה!
כנ”ל לגבי סולם פנטטוני מינורי.
הוא בנוי מדרגות: 1, 3b, 4, 5, 7b מהסולם המז’ורי (או 1, 3, 4, 5, 7 מהסולם המינורי הטבעי).
בלה מינור (A Minor), הסולם הפנטטוני המינורי הוא: לה, דו, רה, מי, סול (A, C, D, E, G).
זה אותו סולם כמו דו פנטטוני מז’ורי, רק מתחיל מתו אחר!
זה נשמע קצת יותר עצוב או בלוזי.
את הסולם הפנטטוני המינורי אפשר להשתמש מעל מהלכי אקורדים מינוריים, או אפילו מעל מהלכים מז’וריים כדי לקבל סאונד קצת יותר בלוזי או “גס”.
(אל תפחדו לנסות, במקרה הכי גרוע זה ישמע מצחיק לרגע ואז תמשיכו הלאה).
משימה: מצאו את התווים של הסולם הפנטטוני המז’ורי והמינורי בכמה סולמות שונים (C, G, D, Am, Em). תרגלו לנגן אותם ביד ימין. תרגלו לנגן את מהלכי ה-I-IV-V-I או I-vi-IV-V ביד שמאל. ואז תתחילו לשחק עם הסולם הפנטטוני המתאים ביד ימין בזמן שהיד השמאלית מתנגנת.
לשחק עם המנגינה: לא רק לרוץ על הסולם כמו עכבר היפר אקטיבי
אוקיי, אתם יכולים לנגן מהלכי אקורדים ביד שמאל ולשחק עם הסולם הפנטטוני ביד ימין.
מעולה.
עשיתם צעד ענק.
אתם כבר לא חתול מבוהל על הקלידים.
אולי רק חתול קצת משועמם.
כי אם כל מה שתעשו זה לרוץ למעלה ולמטה על הסולם, זה ישמע… נו, כמו מישהו שרץ למעלה ולמטה על סולם.
לא בדיוק מנגינה שתכניס אתכם להיכל התהילה של הרוקנ’רול.
מקצב, מקצב ועוד מקצב! (ולא רק טק-טק-טק)
הסוד למנגינה טובה באלתור הוא קצב.
או באנגלית: Rhythm.
זה הדופק.
הגרוב.
זה מה שגורם לאנשים לרקוד (או לפחות לנענע את הראש בקצב).
אל תלחצו על תווים רק כשהאקורד מתחלף.
ואל תלחצו על כל תו בסולם באותו אורך.
שחקו עם זה!
- נגנו תו אחד והחזיקו אותו ארוך.
- נגנו שני תווים קצרים.
- נגנו שתי שמיניות ורבע (אל תיבהלו מהשמות, פשוט שניים מהירים ואחד יותר ארוך).
- השתמשו בהפסקות! שקט הוא לפעמים לא פחות חשוב מהצליל עצמו. זה נותן למנגינה לנשום. כמו שיחה טובה עם חבר ולא מונולוג בלי הפסקה.
תחשבו על זה כמו לכתוב שיר.
אתם לא כותבים שורה ארוכה ארוכה בלי פסיקים ונקודות.
אתם עוצרים.
חושבים.
ממשיכים.
מוסיפים רגש.
כנ”ל באלתור.
נסו “לשיר” מנגינה קצרה בראש (או בקול) ואז לנסות לנגן אותה על הקלידים, תוך שימוש רק בתווים מהסולם הפנטטוני המתאים.
זה תרגיל קשה בהתחלה, אבל הוא מאלף אתכם לחשוב מנגינתית ולא רק “טכנית” על הסולם.
פיתוח “רעיונות מוזיקליים” (לא צריך להיות בטהובן בשביל זה)
במקום לנגן סתם רצף תווים, נסו לפתח “רעיונות” קצרים.
לדוגמה, נגנו רצף של שלושה תווים עולים.
ואז תחזרו על הרצף הזה שוב, אולי קצת שונה.
או תעשו “קריאה ותגובה” – תנגנו רעיון קצר, ואז תנגנו אותו שוב קצת יותר נמוך או גבוה.
זה כמו שהאקורד עושה “שאלה” (נגיד אקורד V) ואתם “עונים” (עם מנגינה שמסתיימת על תו שנשמע טוב מעל אקורד I).
אמנם לא צריך להבין את כל התיאוריה מאחורי זה עכשיו, אבל אפשר לנסות לשמוע את זה.
תקשיבו לנגנים שאתם אוהבים.
שימו לב לסולואים שלהם.
הם לא מנגנים את כל התווים בסולם.
הם משתמשים בהפסקות.
הם חוזרים על רעיונות.
הם משנים קצב.
הם “מספרים סיפור” עם הצלילים.
המטרה שלכם עכשיו היא לא רק ללחוץ על התווים הנכונים (מהסולם הפנטטוני), אלא ללחוץ עליהם בקצב מעניין.
להכניס הפסקות.
לחזור על רעיונות קצרים.
תרגול, תרגול, תרגול (וכן, זה קצת משעמם לפעמים)
אין קסמים.
סליחה לבאס.
כדי להשתפר באלתור, צריך לתרגל.
אבל אפשר לתרגל בצורה שהיא קצת פחות… עינוי.
איך לא לשנוא את התרגול? (טיפים לנגנים חסרי סבלנות)
התמקדו במטרה קטנה: אל תנסו ללמוד הכל ביום אחד. היום תתרגלו רק את הסולם הפנטטוני. מחר תנסו לשלב הפסקות. מחרתיים תתמקדו רק בנגינת שני תווים קצרים ותו ארוך. מטרות קטנות הן מטרידות פחות.
תתרגלו עם מוזיקה: זה הרבה יותר כיף לנגן מעל משהו. חפשו “Jam Track” ביוטיוב למהלך האקורדים שאתם מתרגלים (נגיד “C F G C jam track”). זה נותן לכם תחושה של לנגן עם להקה. פתאום זה פחות בודד ויותר כיף. ויש בייס ודרמז. זה תמיד עוזר.
תקליטו את עצמכם: כן, זה מביך. כן, זה ישמע רע בהתחלה. אבל להקשיב לעצמכם מאפשר לכם לשמוע מה עובד ומה לא. איפה אתם ממהרים? איפה אתם תקועים על תו אחד יותר מדי? איפה אתם נשמעים כמו רובוט? זו הדרך הכי טובה ללמוד. רק אל תשמיעו את זה לאף אחד בהתחלה. למען הסר ספק.
תהיו סלחנים כלפי עצמכם: אתם מתחילים! טעויות קורות. תווים “לא נכונים” קורים (לפעמים הם לא באמת לא נכונים, רק לא מתאימים באותו רגע). זה חלק מהתהליך. אף אחד לא נולד מאלתר גאון. זה דורש זמן. וסבלנות. בעיקר סבלנות מהסביבה שלכם.
תיהנו מהתהליך: אם זה מרגיש כמו עונש, אתם עושים משהו לא נכון. נסו לשנות את זה. לנגן בקצב שונה. לשחק עם ווליום. להוסיף קישוטים קטנים (אפילו אם אתם לא יודעים איך קוראים להם). המוזיקה אמורה לשמח אתכם.
כמה זמן לתרגל? עדיף 15-20 דקות ממוקדות כל יום מאשר שעתיים פעם בשבוע. עקביות היא המפתח. גם אם זה רק לשחק עם הסולם הפנטטוני מעל Jam Track לזמן קצר.
מה הלאה? לא רק לנגן את אותו הדבר בלופ!
אז אתם כבר יודעים לנגן מהלכי אקורדים פשוטים ביד שמאל.
אתם מכירים את הסולם הפנטטוני ויודעים לשחק איתו ביד ימין.
אתם אפילו מנסים לשים לב לקצב והפסקות.
מצוין!
אתם רחוקים שנות אור מהחתול המקורי.
עכשיו אתם לפחות חתול שיודע ללכת על הקלידים בכבוד.
אז איך ממשיכים מכאן?
העשרה: תווים נוספים, סולמות נוספים, מהלכים נוספים
כשתרגישו בנוח עם הסולם הפנטטוני, תוכלו להתחיל להוסיף תווים אחרים מהסולם המז’ורי או המינורי המלא.
לדוגמה, בדו מז’ור, תוכלו לנסות לשלב את הפה (F) ואת הסי (B).
שימו לב איך הם נשמעים מול כל אקורד.
הפה (F) נשמע נהדר מעל אקורד C (כי הוא חלק מאקורד F שהוא ה-IV), והוא גם חלק מאקורד F עצמו.
הסי (B) נשמע נהדר מעל אקורד G (כי הוא חלק מאקורד G שהוא ה-V). הוא גם נותן תחושת “משיכה” לדו כשהוא מתנגן מעל G לפני שחוזרים ל-C.
(אל תיתקעו בתיאוריה, פשוט תנסו ותשמעו איך זה מרגיש).
נסו ללמוד סולמות פנטטוניים וסולמות מלאים בסולמות שונים.
ככל שתכירו יותר “פלטות צבעים”, תוכלו “לצייר” תמונות (מנגינות) עשירות יותר.
למדו עוד מהלכי אקורדים נפוצים.
יש אינספור מהלכים מוכרים שחוזרים על עצמם בשירים.
ככל שתכירו יותר, תוכלו לאלתר על יותר שירים.
האזנה אקטיבית: תהפכו לבלשים מוזיקליים
תקשיבו למוזיקה שאתם אוהבים.
ובמיוחד, תקשיבו לכלי המקלדת.
או לכלים אחרים שמאלתרים (גיטרה, סקסופון, קול).
תנסו לשמוע את המנגינות שלהם.
איך הם מתחילים סולו?
איך הם מסיימים אותו?
האם הם רצים על סולמות?
האם הם משתמשים בהפסקות?
האם הם חוזרים על רעיון?
לא צריך לנתח הכל תיאורטית, רק לפתח אוזן לזה.
לנסות לחקות קטעים קצרים שאהבתם.
“לחקות” זה לא להעתיק, זה ללמוד את השפה.
כמו שילד קטן לומד לדבר על ידי חיקוי מבוגרים.
לא לפחד לטעות (ולא לפחד להישמע רע לפעמים)
תהליך הלמידה כולל טעויות.
המון טעויות.
קלידים לא נכונים.
מנגינות שנשמעות מבולגנות.
זה קורה לכולם.
ההבדל בין מי שמצליח למי שלא זה מי שממשיך לנסות למרות הטעויות.
תראו בטעויות הזדמנות ללמוד.
לשמוע מה לא עובד, ואז לנסות משהו אחר.
והכי חשוב – תיהנו מהמסע.
אלתור זה לא יעד, זו דרך.
דרך ליצירה.
דרך לביטוי עצמי.
דרך לשחק עם צלילים.
שאלות ותשובות בוערות (בלי להדליק את הפסנתר)
במהלך המסע המופלא הזה, בטוח יש לכם כמה שאלות ששורפות לכם בקצות האצבעות. הנה כמה מהנפוצות ביותר:
שאלה 1: אני חייב לדעת תיאוריה מוזיקלית כדי לאלתר?
תשובה: טוב, האמת היא שקצת תיאוריה לא מזיקה, והמדריך הזה כבר נתן לכם את הבסיס (אקורדים, סולמות, דרגות). אבל אתם לא צריכים להיות תיאורטיקנים מבריקים כדי להתחיל. הדרך שתיארנו – להישאר בסולם פנטטוני מעל מהלכי אקורדים פשוטים – מאפשרת לכם להתחיל מיד ולשמוע שזה עובד. עם הזמן והתרגול, האוזן שלכם תתפתח ותתחילו לשמוע איזה תווים נשמעים טוב מול איזה אקורדים, גם בלי לדעת בדיוק למה תיאורטית. תיאוריה יכולה להסביר לכם למה זה עובד ולפתוח לכם דלתות לעולמות מורכבים יותר, אבל היא לא תנאי מקדים להתחלה. פשוט תתחילו לנגן!
שאלה 2: כמה זמן ייקח לי להיות טוב באלתור?
תשובה: שאלה קשה. אין לזה תשובה אחידה. זה תלוי כמה אתם מתרגלים, איך אתם מתרגלים, ומה אתם מגדירים כ”טוב”. אם אתם מתרגלים בעקביות (אפילו קצת כל יום) ונהנים מהתהליך, תראו שיפור די מהר. תוך כמה שבועות כבר תרגישו יותר נוח עם הסולם הפנטטוני ותוכלו לייצר מנגינות בסיסיות שנשמעות טוב. כדי להגיע לרמה גבוהה יותר… זה כמו כל מיומנות, דורש שנים של השקעה. אבל החדשות הטובות: כבר מההתחלה תוכלו ליהנות מהיכולת ליצור מוזיקה משלכם, וזה הסיפוק הכי גדול.
שאלה 3: מה אם אני לוחץ על תו “לא נכון”? העולם יחרב?
תשובה: העולם? כנראה שלא. האוזניים שלכם? אולי לרגע. זה קורה! לחיצה על תו “לא נכון” היא לא סוף העולם. לפעמים תו שנשמע “לא נכון” לרגע יכול להוביל לרעיון מעניין אם ממשיכים ממנו נכון. העיקר זה לא להיבהל. פשוט תמשיכו הלאה לתו אחר. תחשבו על זה כעל גלישה. לפעמים נופלים. קמים, מנקים את החול, וממשיכים לגלוש. חוץ מזה, לפעמים דווקא תווים מחוץ לסולם יוצרים מתח מעניין. אבל זה כבר לשלב מתקדם יותר, קודם תתרגלו להיות “בבית” בתוך הסולם.
שאלה 4: אני יכול להשתמש באותם רעיונות אלתור על גיטרה או כלי אחר?
תשובה: בהחלט! העקרונות הבסיסיים של אלתור – שימוש בסולמות מתאימים מעל אקורדים, תשומת לב לקצב, פיתוח רעיונות מוזיקליים – נכונים לכל כלי מלודי. הסולם הפנטטוני הוא כלי נפוץ מאוד אצל גיטריסטים (סולו בלוז ורוק בנויים הרבה עליו!). אם אתם מנגנים על כלי אחר, פשוט תצטרכו ללמוד איפה נמצאים התווים של הסולמות והאקורדים האלה על הכלי הספציפי שלכם. אבל הרעיון הכללי זהה לגמרי.
שאלה 5: אני יכול לאלתר על כל שיר?
תשובה: באופן עקרוני, כן. אם אתם יודעים את מהלך האקורדים של השיר, אתם יכולים לנסות לאלתר עליו. כמובן, שירים מורכבים יותר עם מהלכי אקורדים מסובכים יותר או שינויי סולם תכופים ידרוש ידע והבנה מתקדמים יותר. אבל על שירים פשוטים עם מהלכי אקורדים בסיסיים ונפוצים? בהחלט! זה תרגיל מעולה – לנסות לזהות את האקורדים בשיר פשוט שאתם מכירים ואז לנסות לאלתר עליו עם הסולם הפנטטוני.
שאלה 6: אני חייב לקרוא תווים בשביל לאלתר?
תשובה: ממש לא! הרבה מאלתרים גדולים למדו לאלתר על ידי שמיעה וחיקוי, ללא קריאת תווים בכלל. קריאת תווים זה כלי שימושי (מאוד שימושי!) ללמוד שירים קיימים ולהבין תיאוריה כתובה, אבל אלתור עצמו הוא הרבה יותר מבוסס על האוזן, על היד ועל מה שאתם מרגישים ומדמיינים מוזיקלית. כל מה שאתם צריכים זה להכיר את מיקום התווים על הכלי שלכם ואת דפוסי הסולמות והאקורדים.
לסיכום: אתם הולכים להיות רוקסטארים (או לפחות מישהו שמצליח להוציא צלילים נעימים מהפסנתר)
אז הגעתם לסוף המדריך.
אתם עדיין בהכרה?
מעולה.
זה כבר סימן טוב.
למדתם על אקורדים.
על מהלכי אקורדים פשוטים (ה-I-IV-V-I הוא חברכם הטוב).
על סולמות, ובמיוחד על הסולם הפנטטוני החמוד והשימושי.
קיבלתם כלים להתחיל לשחק עם היד הימנית מעל היד השמאלית.
אפילו דיברנו קצת על קצב והפסקות.
עכשיו, העבודה הקשה באמת מתחילה.
לשים את האצבעות על הקלידים.
ולשחק.
לנסות.
לטעות.
להצליח קצת.
לטעות עוד קצת.
ולהמשיך.
אל תצפו להישמע כמו הפסנתרן שאתם מעריצים אחרי יום אחד.
או שבוע אחד.
או חודש אחד.
זו דרך.
תהליך.
אבל כל צעד קטן שאתם עושים, כל מנגינה קצרצרה ופשוטה שאתם מצליחים ליצור בעצמכם – זה ניצחון קטן.
וזה שלכם.
זכרו את העצות.
תתרגלו קצת כל יום.
תתרגלו עם Jam Tracks.
תקשיבו למוזיקה ותהיו סקרנים.
והכי חשוב: תיהנו מזה.
מוזיקה אמורה להיות כיף.
אלתור זה חופש.
חופש ליצור.
אז קדימה.
לכו לשחק עם הקלידים שלכם.
תשמיעו קצת רעש.
קצת מנגינות.
השכנים?
הם יתרגלו.
או שיקנו אטמי אוזניים.
בעיה שלהם.
המון בהצלחה במסע המוזיקלי שלכם!
אני בטוח שאתם הולכים להצליח.
ואל תשכחו, כשתהיו רוקסטארים מפורסמים בזכות הסולואים המטורפים שלכם…
זכרו איפה התחיל הכל.
עם מדריך קצת מצחיק שגרם לכם לנסות.