רגע לפני שאתם בורחים, תנו לי רגע אחד קטן מזמנכם היקר.
כן, אני יודע, “אלטרנט פיקינג”.
זה נשמע כמו שם של מחלת עור נדירה או אולי תנועת ריקוד מוזרה.
אבל תסמכו עליי, זה אחד הסודות הקטנים והמלוכלכים של כל גיטריסט שמנגן מהר.
או לפחות מנגן בלי שזה יישמע כאילו חתול זועם מנסה לברוח מהגיטרה.
אני לא מבטיח שזה יהיה קל כמו לאכול עוגה.
זה אולי יותר כמו לנסות להכניס גמל דרך חור של מחט.
אבל אני מבטיח שזה יהיה פחות כואב נפשית מלחפש גרביים תואמות ביום כביסה.
ויותר כיף מלהיתקע בפקק.
בסוף המדריך הזה, אתם לא רק תבינו מה זה לעזאזל ה”אלטרנט פיקינג” הזה.
אתם אולי אפילו תתחילו לשלוט בו.
ואז, העולם כולו פשוט יתכופף בפניכם.
טוב, אולי לא העולם כולו.
אבל החברים שלכם בטח יתחילו להקשיב כשתגידו שאתם מנגנים.
ואם לא, תמיד אפשר לומר שזה בשביל אמנות.
יאללה, בואו נצלול פנימה.
טכניקת Alternate Picking: המפתח למהירות ודיוק בנגינה על גיטרה
אוקיי, בואו נדבר תכלס. רוצים לנגן מהר? רוצים לנגן נקי? רוצים לא להישמע כאילו אתם מנסרים עץ עם מפרט? הכירו את החבר הכי טוב (ולעיתים הכי מתסכל) שלכם בעולם הגיטרה החשמלית והאקוסטית: Alternate Picking. או בעברית פשוטה (יותר או פחות): פריטה לסירוגין. זה אומר שכל תו שאתם מנגנים, אתם פורטים פעם אחת למטה (Downstroke) ופעם אחת למעלה (Upstroke). כמו איזו מכונה קטנה ושקדנית שלא עוצרת לרגע. נשמע פשוט, נכון? הא! זה מה שחשבתי גם אני בהתחלה. זה כמו ללמוד ללכת מחדש, רק שהפעם הרגליים שלכם הן היד שמחזיקה את המפרט, והרצפה היא המיתרים. וכל הליכה לא נכונה מייצרת רעש נורא.
אז למה לטרוח בכלל? 3 סיבות שבגללן אתם חייבים את זה בחיים (וסיבה אחת שהיא פשוט כי זה מגניב)
למה ללמוד ללכת ישר כשאפשר להתגלגל? למה ללמוד לבשל כשאפשר להזמין טייק-אוויי? ובכן, כי יש דברים שפשוט פותחים לכם דלתות. ואלטרנט פיקינג פותח לכם את הדלת לכל מיני דברים כיפיים ומעצבנים:
- מהירות: זו הדרך הכי יעילה לנגן רצף של תווים יחידים במהירות מסחררת. חשבו על גליסנדו מהיר, על סולואים שבולעים את עצמך, על ריפים שבונים מתח. בלי אלטרנט פיקינג טוב, זה פשוט לא יקרה. זה כמו לנסות לרוץ מרתון בקפיצות במקום לרוץ ברגל.
- דיוק: כשהתנועה שלכם מבוקרת וקבועה (למטה-למעלה-למטה-למעלה), קל יותר לפגוע במיתר הנכון בדיוק ברגע הנכון. פחות פספוסים, פחות צלילים שאתם לא רוצים, יותר שליטה על הדינמיקה (עוצמת הצליל).
- סינכרון: יד המפרט שלכם ויד הסריגים (היד על הצוואר) צריכות להיות מסונכרנות באופן מושלם. אלטרנט פיקינג מאלץ אתכם לפתח את הסינכרון הזה, מה שישפר את הנגינה שלכם באופן כללי, גם בדברים שלא קשורים ישירות לפריטה מהירה. זה כמו ללמד את שתי הידיים שלכם לרקוד טנגו ביחד. בהתחלה הן ידפקו אחת לשנייה ברגל, אבל בסוף זה יהיה יפה.
- הסיבה המגניבה: אתם תוכלו לנגן סולואים שנשמעים כאילו הגיעו מחללית. או לפחות כמו מישהו שבאמת מבין מה הוא עושה. וזה, חברים, שווה את כל הכאב והתסכול.
פרק 1: תנו למפרט להיות החבר הכי טוב שלכם (בלי יחסים מורכבים מדי)
הכל מתחיל כאן. איך אתם מחזיקים את המפרט הזה? רוב האנשים לא חושבים על זה יותר מדי. הם פשוט תופסים אותו כמו סנדוויץ’ ופורטים. אבל תפיסת מפרט נכונה היא כמו יסודות לבית. אם הם עקומים, הבית ייפול. ואצלכם, הנגינה תתפרק ברגע שתנסו לנגן קצת יותר מהר מ”שלום כיתה א'”.
איך לתפוס את הדבר הקטן הזה בלי לשבור אותו או לאבד אותו (שוב)
קחו את המפרט. שימו אותו על האצבע המורה שלכם, בערך באמצע הפקק של האצבע. עכשיו שימו את האגודל שלכם מעליו, כשהוא כמעט מקביל למפרט. לא כמו מלקחיים, לא כמו מפתח שוודי. רגוע. משוחרר. חלק קטן מהמפרט אמור לבלוט החוצה, זה החלק שיפגוש את המיתרים.
- הטעות הנפוצה: לתפוס את המפרט חזק מדי, כאילו הוא הולך לברוח (ולפעמים זה באמת מרגיש ככה). זה יוצר מתח ביד ובזרוע, ומתח זה האויב מספר אחת של מהירות ודיוק. נסו לדמיין שאתם מחזיקים ציפור קטנה – לא חזק מדי כדי לא למחוץ אותה, אבל מספיק חזק כדי שלא תעוף.
- טיפ הזהב: התנסו עם זוויות שונות של המפרט מול המיתר. קצת בזווית (כאילו אתם “חותכים” את המיתר) יכול לעזור למפרט להחליק בקלות רבה יותר על המיתר בשני הכיוונים (למטה ולמעלה). מפרט מאונך מדי נוטה “להיתקע” או לייצר צליל מחוספס.
פרק 2: הנינג’ה של מפרקים: הכירו את תנועת פרק היד (והכאיבו לזרוע שלכם כמה שפחות)
הנה הסוד הגדול באמת לאלטרנט פיקינג מהיר ויעיל: רוב התנועה צריכה לבוא מפרק היד (Wrist). לא מהזרוע. לא מהמרפק. מהפרק הקטן והגמיש הזה. דמיינו שפרק היד שלכם הוא איזשהו מנוע טורבו זעיר, שמניע את המפרט הלוך ושוב בתנועות קצרות ומדויקות.
למה הזרוע שלכם רוצה להשתלט (ומה לעשות עם זה)?
כשאנשים מתחילים, הם נוטים להשתמש בכל היד או בזרוע כולה כדי לפרוט. זה נראה כאילו הם מנסרים עץ. זו תנועה גדולה, איטית, ובזבזנית באנרגיה. זה כמו לנסוע לסופר שנמצא במרחק 50 מטר באוטובוס תיירים ענק. אפשר, אבל זה לא יעיל וזה נראה קצת מגוחך.
- תרגיל פשוט: נסו לשים את הזרוע שלכם על שולחן או על הגוף של הגיטרה, ולתת לפרק היד להיות חופשי. עכשיו נסו לפרוט על מיתר אחד רק באמצעות תנועת פרק היד. קדימה ואחורה, למטה ולמעלה. זו אמורה להיות תנועה קטנה ומעגלית מעט (כמו לסובב מפתח בדלת).
- הרגשה נכונה: אתם אמורים להרגיש את השרירים הקטנים בפרק היד ובשרירי האמה העליונה עובדים, לא את הכתף או המרפק. בהתחלה זה ירגיש מוזר, אפילו נוקשה. זה בסדר. הגוף שלכם לא רגיל לזה.
- השוואה קומית: תחשבו על פרק היד שלכם כעל המאסטרו של התזמורת, שנותן הוראות מדויקות. הזרוע והכתף זה רק הבמה שעליה המאסטרו עומד. אם הבמה זזה בכל פעם שהמאסטרו מרים את שרביט, כל התזמורת תתבלגן.
שאלות ותשובות למתלבטים (והמתבדחים):
ש: האם אלטרנט פיקינג באמת הכרחי? אני יכול לנגן רק עם פריטה למטה (Downstrokes) כל הזמן?
ת: כן, אתה יכול. בטח. אם אתה רוצה לנגן רק שירים של Ramones או אולי את הג’ינגל של “דורית” בלופ. בשביל רוב הדברים המהירים והזורמים יותר? לא. זה כמו לנסות לטוס לאמריקה בשחייה. אפשר תיאורטית, אבל זה ייקח נצח, ואתה תטבע כנראה איפשהו באוקיינוס.
ש: כואב לי פרק היד. אני עושה את זה נכון?
ת: אם זה כאב חד או מתמשך, עצור מיד! כאב זה סימן רע. זה כנראה אומר שאתה מתוח מדי, משתמש בשרירים הלא נכונים, או שהתנועה לא נכונה. קח הפסקה, ונסה שוב בעדינות רבה יותר, עם פחות מתח. אם זה סתם הרגשה מוזרה או עייפות קלה של שריר, זה אולי חלק מתהליך הלמידה. אבל מתח = אויב. זכור זאת.
פרק 3: המלחמה הקרה: מהירות נגד דיוק (והמנצח הוא מי שמתרגל נכון)
כולם רוצים לנגן מהר. אני רוצה לנגן מהר, אתה רוצה לנגן מהר, אפילו סבתא שלי רוצה לנגן מהר (היא פשוט עוד לא גילתה את זה). אבל לנגן מהר זה קל. לנגן מהר ונקי ומדויק? זו כבר אופרה אחרת לגמרי. והאלטרנט פיקינג הוא המפתח לשילוב הקדוש הזה.
איך לא ליפול למלכודת ה”מהירות המלוכלכת”
המלכודת הכי גדולה בתחילת הדרך היא לנסות לנגן מהר מדי, מוקדם מדי. אתה מרגיש שקלטת את התנועה הבסיסית, ובום! אתה מנסה לשבור שיאי גינס. התוצאה? רעש נורא, דיוק אפסי, ותסכול עצום. זה כמו ללמד מישהו לנהוג ולשים אותו מיד על מסלול מירוצים של פורמולה 1.
- המנטרה הקדושה: לאט זה מהר, מהר זה לאט. תתחילו לאט. כל כך לאט, שזה מרגיש מגוחך. השתמשו במטרונום (כן, הדבר המעצבן הזה שעושה טיק-טיק-טיק). שימו אותו על מהירות איטית. 60 פעימות בדקה, אולי אפילו 50. ופשוט תנגנו תו אחד לכל קליק. בפריטה למטה, בקליק הבא בפריטה למעלה. טיק (למטה), טיק (למעלה), טיק (למטה), טיק (למעלה).
- התמקדו בדיוק: בכל תו שאתם פורטים, ודאו שהוא נשמע ברור, נקי, ובעוצמה אחידה. ודאו שאין רעש מיותר מהמיתרים הסמוכים (השקה עם יד הסריגים!). כשהכל נשמע מושלם במהירות איטית, רק אז תעלו את המטרונום בקליק או שניים.
- הסבלנות משתלמת (בניגוד לרוב הדברים בחיים): תהליך הבנייה הוא הדרגתי. קצת מהירות כל יום. הגוף שלכם יתרגל, המוח יתחבר, והדיוק והמהירות יתחילו לעבוד יחד. זו ריצת מרתון, לא ספרינט. ואף אחד לא אוהב ספרינטר שמנגן מלוכלך.
פרק 4: טעויות נפוצות ואיך לצחוק עליהן (לפני שמתקנים)
כולם עושים טעויות. אני עושה טעויות, אתם תעשו טעויות, אפילו גדולי הגיטריסטים עושים טעויות (הם פשוט טובים יותר בלהסתיר אותן או לעשות מהן משהו שנשמע מכוון). באלטרנט פיקינג יש כמה טעויות קלאסיות שחוזרות על עצמן כמו שיר פופ גרוע ברדיו.
רשימת הבושה (והתיקון): 5 טעויות שיגרמו לכם להיראות כמו חובבנים (עד שתתקנו אותן)
קבלו את הלהיטים הגדולים של עולם הטעויות באלטרנט פיקינג. אם אתם מזהים את עצמכם ברשימה, זה בסדר. זה רק אומר שאתם אנושיים (או שאתם חתולים שמנסים לנגן גיטרה, וגם זה בסדר):
- “יד הפטיש”: שימוש בזרוע כולה בתנועה אנכית למיתרים. זה נראה כאילו אתם דופקים מסמרים עם היד במקום לפרוט. התיקון: תזכרו את פרק היד. תנועה קטנה, מבוקרת, כמעט מעגלית. תרגיל השולחן מפרק 2 הוא חבר שלכם.
- “המפרט המתנגד”: החזקת מפרט נוקשה מדי, בולט מדי, או בזווית לא נכונה שגורמת לו “להיתקע” במיתרים, במיוחד בפריטה למעלה. התיקון: שחררו את האחיזה (ציפור קטנה, זוכרים?). נסו זוויות שונות למפרט מול המיתר. קצת הטיה תעזור. שקלו מפרט עם קצה מחודד יותר או מחומר אחר אם הבעיה נמשכת.
- “המהירות המופרעת”: ניסיון לנגן מהר מדי לפני שהדיוק מבוסס במהירויות איטיות. התוצאה היא מריחה של צלילים ורעש. התיקון: חזרו למטרונום. תאטו. התמקדו בכל צליל. המהירות תגיע. באמת. היא פשוט לוקחת את הזמן שלה, כמו כל דבר טוב בחיים.
- “חוסר הסינכרון הכרוני”: יד המפרט רצה קדימה כמו מטורפת, ויד הסריגים פשוט לא עומדת בקצב, או להיפך. התיקון: תרגלו לאט. תנגנו סולם פשוט (הסולם הפנטטוני הוא התחלה מצוינת) ותתמקדו בכך שכל צליל ייפרט *בדיוק* כשאתם לוחצים על הסריג. אין טעם בפריטה סתמית של מיתר פתוח בזמן שיד הסריגים עוד מתלבטת איפה היא.
- “השקה מסוכנת”: נגיעה או נקישת מיתרים שאתם לא רוצים לנגן עם יד המפרט או עם יד הסריגים, מה שיוצר רעש מיותר. התיקון: למדו טכניקות השקה בסיסיות (Muting). עם יד המפרט, בסיס כף היד יכול להשקיט מיתרים נמוכים יותר. עם יד הסריגים, האצבעות שלוחצות על הסריגים יכולות לגעת בעדינות במיתרים סמוכים כדי להשתיק אותם. זה דורש תרגול ומודעות, אבל זה קריטי לנגינה נקייה.
שאלות ותשובות למתקדמים (או לפחות לכאלה שלא התייאשו עדיין):
ש: כמה זמן ייקח לי לשלוט באלטרנט פיקינג ולהיות סלאש הבא (או לפחות צביקה פיק)?
ת: שאלה מצוינת וחסרת טעם בו זמנית! זה תלוי בך. כמה זמן אתה מתרגל כל יום? האם אתה מתרגל נכון (לאט, ממוקד)? האם אתה עקבי? יש אנשים שקולטים מהר, אחרים לאט יותר. זה לא מירוץ. המטרה היא להשתפר ולהנות מהדרך. ותשכח מסלאש או צביקה פיק. תהיה אתה, רק עם אלטרנט פיקינג קטלני.
ש: האם סוג המפרט משנה?
ת: בהחלט! מפרטים שונים (עובי, חומר, צורה) נותנים תחושה וצליל שונים. מפרט עבה יותר נותן צליל גדול ומלא יותר, אבל יכול להרגיש “תקוע” למתחילים. מפרט דק יותר קל יותר לנגן מהר, אבל יכול לייצר צליל “פלסטיקי” או דק מדי. התנסו עם מפרטים שונים (0.73 מ”מ, 0.88 מ”מ, 1.0 מ”מ הם נקודת התחלה טובה) ומצאו מה נוח *לך*. זה עניין אישי.
פרק 5: תרגילי אימון שלא יגרמו לכם לרצות למכור את הגיטרה באיביי
הטכניקה ברורה, הטעויות ידועות. עכשיו צריך פשוט… להתאמן. אני יודע, זה החלק הפחות זוהר. אף אחד לא חולם להתאמן על סולמות במשך שעות. אבל זה ההבדל בין מישהו שמדבר על לנגן גיטרה לבין מישהו שבאמת מנגן גיטרה.
3 תרגילים בסיסיים שיבנו לכם שרירי אלטרנט פיקינג (כן, זה ביטוי אמיתי!)
לא צריך להתאמן שמונה שעות ביום כמו וירטואוז קלאסי. גם 15-30 דקות של אימון ממוקד על אלטרנט פיקינג, 4-5 פעמים בשבוע, יעשו פלאים. הנה כמה תרגילים פשוטים ויעילים:
- ה”כרומטי המעצבן”: זה התרגיל הכי בסיסי, והכי שימושי. נגנו 4 תווים ברצף על מיתר אחד. נגיד, סריגים 5, 6, 7, 8 על מיתר מי נמוך. נגנו כל תו באלטרנט פיקינג: 5 (למטה), 6 (למעלה), 7 (למטה), 8 (למעלה). עכשיו, עברו למיתר הבא ונגנו אותו דבר: סריגים 5, 6, 7, 8 על מיתר לה. המשיכו כך על כל המיתרים. אחרי שהגעתם למיתר מי גבוה, חזרו למטה (8 למטה, 7 למעלה, 6 למטה, 5 למעלה) על כל מיתר. זה בונה סיבולת, דיוק ותיאום בין הידיים. עשו את זה עם מטרונום, לאט לאט, והעלו מהירות רק כשזה נקי.
- “הסולם הפנטטוני הבלתי נגמר”: בחרו סולם פנטטוני פשוט שאתם מכירים (נגיד, מינור פנטטוני במי). נגנו את הסולם למעלה ולמטה באמצעות אלטרנט פיקינג. שוב, עם מטרונום, לאט, נקי. הסולם הפנטטוני מעולה כי הוא משתמש במעט תווים בכל מיתר, מה שמקל על המעבר בין מיתרים בתחילת הדרך.
- “הזגזג המיתרי”: תרגיל טוב לתרגול מעברים בין מיתרים. נגנו תו אחד על מיתר נמוך (למטה), עברו למיתר גבוה יותר ונגנו תו אחד (למעלה), חזרו למיתר הנמוך (למטה), עברו למיתר הגבוה יותר (למעלה). נגיד: מיתר מי נמוך סריג 5 (למטה), מיתר לה סריג 5 (למעלה), מיתר מי נמוך סריג 5 (למטה), מיתר לה סריג 5 (למעלה). ואז זגזגו בין מיתר לה למיתר רה, וכך הלאה. זה מאלץ אתכם לפתח דיוק במעברים מהירים בין מיתרים.
שאלות ותשובות למתקדמים פלוס (או לכאלה שכבר לא מפחדים מהמילה “מטרונום”):
ש: אני שומע מוזיקאים משתמשים גם ב-Economy Picking או Sweep Picking. מה ההבדל, ומתי משתמשים באלטרנט פיקינג לעומתם?
ת: שאלה מעולה!
Alternate Picking: פריטה קבועה למטה-למעלה לכל תו. מעולה לרצף של תווים על מיתר אחד או למעברים מהירים בין מיתרים שאינם סמוכים. נותן קצב ו”דרייב” אחידים.
Economy Picking: משלב אלטרנט פיקינג עם פריטה באותו כיוון במעבר מיתר. לדוגמה, אם אתה פורט למטה על מיתר אחד ועובר למיתר סמוך נמוך יותר, אתה תפורט גם אותו למטה (Downstroke). אם אתה פורט למעלה על מיתר אחד ועובר למיתר סמוך גבוה יותר, תפורט גם אותו למעלה (Upstroke). זה יעיל למעבר חלק בין מיתרים סמוכים ברצפים מהירים, אבל קצת פחות נפוץ ויותר מורכב ללמידה כטכניקה בסיסית לעומת אלטרנט.
Sweep Picking: פריטה יחידה ארוכה (למטה או למעלה) על פני מספר מיתרים ברצף, תוך כדי נגינת תו אחד על כל מיתר. כמו “מטאטא” על המיתרים. משמש בעיקר לנגינת ארפג’ים (תווי אקורד בודדים ברצף) מהירים מאוד.
אלטרנט פיקינג הוא הבסיס. כדאי לשלוט בו טוב לפני שעוברים לטכניקות האחרות, שהן יותר ספציפיות לסיטואציות מסוימות (כמו נגינת ארפג’ים מהירים). אלטרנט פיקינג הוא הלחם והחמאה של הפריטה המהירה והמדויקת עבור רוב הרצפים.
ש: היד שלי עדיין מתוחה. מה לעשות?
ת: עצור. שחרר את הגיטרה. נער את היד. קפוץ. תצעק (בשקט, אם השכנים שומעים). מתח זה הרגל רע שנרכש בקלות וקשה להיפטר ממנו. כשאתה מנגן, שים לב באופן מודע לכתף, לזרוע, לפרק היד, לאצבעות. האם משהו מכווץ שלא צריך להיות? תנסה לנגן אפילו יותר לאט מהמטרונום. לפעמים להגזים עם השחרור והרפיון עוזר לגלות את התנועה הנכונה. ונשימות עמוקות. מוזיקה אמורה להרגיע, לא לגרום להתקף חרדה.
פרק 6: החיים אחרי האלטרנט פיקינג: מה עושים עם הכוח הזה?
ברגע שתתחילו לשלוט בטכניקה הזו, תגלו שהרבה דברים בגיטרה פשוט נפתחים בפניכם. ריפים שלא חשבתם שתצליחו לנגן פתאום בהישג יד, סולואים שנשמעו כמו מדע בדיוני הופכים למשהו שאפשר לנסות.
רעיונות יצירתיים לשימוש בכישורי האלטרנט פיקינג החדשים שלכם (חוץ מלהרשים את החתול)
עבדתם קשה, הגיע הזמן לקצור את הפירות. והפירות האלה לא חייבים להיות רק נגינה מהירה כמו מכסחת דשא.
- שדרגו ריפים מוכרים: קחו ריפים שאתם כבר יודעים לנגן ונסו לנגן אותם באמצעות אלטרנט פיקינג, גם אם בגרסה המקורית זה לא היה כך. זה יכול לשנות את התחושה והצליל של הריף, ולהפוך אותו למדויק ומלא יותר.
- צללו לתוך סולואים איקוניים: סולואים רבים בז’אנרים כמו רוק קשה, מטאל, בלוז-רוק מהיר ועוד, עושים שימוש נרחב באלטרנט פיקינג. עכשיו יש לכם את הכלי להתחיל לפענח ולנגן אותם. התחילו לאט, כמובן!
- ארפג’ים מהירים: למרות שסוויפ פיקינג משמש לארפג’ים מהירים במיוחד, אלטרנט פיקינג הוא דרך מצוינת לנגן ארפג’ים מהירים ומדויקים יותר מאשר פריטה רגילה.
- כתבו מוזיקה משלכם: עכשיו, כשיש לכם שליטה טובה יותר על הפריטה של תווים בודדים, תוכלו לכתוב ריפים וסולואים מורכבים ומעניינים יותר בעצמכם. העולם הוא המגרש שלכם!
- להרשים בדייטים: טוב, זה לא מובטח. אבל נגינה טובה אף פעם לא הזיקה. רק אל תנסו לנגן את “טיסת הדבורה” בפעם הראשונה שאתם נפגשים. אלא אם כן הדייט שלכם הוא סלאש.
טיפים אחרונים לדרך (ולא, זה לא טיפים איך לשרוד הופעה כושלת)
ללמוד אלטרנט פיקינג זה מסע. יהיו רגעים של תסכול, רגעים שתרצו לזרוק את הגיטרה מהחלון (אל תעשו את זה, זה יקר!), ורגעים של ניצחון קטן כשמשהו פתאום “מתחבר”.
איך לא להתייאש כשזה מרגיש כאילו אתם רק הולכים אחורה
- היו עקביים: עדיף לתרגל 15 דקות כל יום מאשר שעתיים פעם בשבוע. עקביות בונה את הזיכרון השרירי.
- הקליטו את עצמכם: לפעמים אנחנו לא באמת שומעים כמה אנחנו מדויקים (או לא מדויקים) עד שאנחנו שומעים את עצמנו מוקלטים. זה יכול להיות כואב, אבל זה כלי למידה מדהים.
- חפשו מדריכים נוספים: יש המון מדריכים מצוינים ביוטיוב וברשת על אלטרנט פיקינג, לפעמים זווית הסבר אחרת יכולה לעשות את ההבדל. חפשו מדריכים שמדגימים לאט ובבירור את התנועה.
- אל תפחדו ללכת אחורה: אם אתם מרגישים שאתם מתקשים או מפתחים מתח, תחזרו למהירות איטית יותר. זה לא כישלון, זו טכניקה חכמה לפתור בעיה.
- חגגו הצלחות קטנות: הצלחתם לנגן את תרגיל הכרומטי נקי במהירות קצת יותר גבוהה מהפעם הקודמת? מעולה! תנו לעצמכם טפיחה על השכם (לא חזק מדי, אתם צריכים את היד הזו לנגן).
שאלות ותשובות לאלה שמוכנים לכבוש את העולם (או לפחות את המגבר בסלון):
ש: יש טכניקות “סודיות” לאלטרנט פיקינג שרק המאסטרים יודעים?
ת: לא באמת “סודיות”. יש ניואנסים קטנים כמו זווית המפרט המדויקת, כמות המפרט שנוגעת במיתר, סוג התנועה של פרק היד (יש כאלה שמדברים על תנועה יותר “סובבת” ויש על יותר “מטאטאת”), אבל הבסיס הוא תמיד אותו דבר: תנועה קטנה ומבוקרת מפרק היד, פריטה למטה ולמעלה לסירוגין, והכי חשוב – אימון איטי ומדויק. הסוד האמיתי הוא פשוט להתאמן!
סיכום: אז מה למדנו כאן בעצם?
אם קראתם עד כאן בלי להירדם או לזרוק את המחשב, מגיע לכם צל”ש! (אתם יכולים להדפיס את המאמר הזה ולענוד אותו). למדנו שאלטרנט פיקינג זה לא כישוף שחור, אלא פשוט טכניקה שדורשת סבלנות, דיוק, ושליטה בפרק היד שלכם (שכנראה עד עכשיו שימש בעיקר לברבורים מנייר).
ראינו שטעויות הן חלק מהדרך (ואפשר לצחוק עליהן), ושאימון איטי ועקבי עם מטרונום הוא החבר הכי טוב שלכם במסע הזה. ושהכי חשוב, לא לוותר. גם כשזה נשמע כאילו גור כלבים תקוע בתוך המגבר.
אז קחו את הגיטרה שלכם, את המפרט, ואת פרק היד המוכשר שלכם. שימו מטרונום (כן, שוב). ותתחילו. צליל אחד. ואז עוד אחד. למטה. למעלה. לאט. מדויק.
המסע ארוך, אבל הוא שווה את זה. בקרוב, אתם אולי לא תהיו ג’ימי הנדריקס (או סטיב ואי), אבל אתם בהחלט תהיו גרסה טובה יותר של עצמכם על הגיטרה. גרסה מהירה יותר. מדויקת יותר. וכן, גם מגניבה יותר.
אז בהצלחה ענקית! אני מאמין בכם! ועכשיו, לכו לנגן! ואל תשכחו לשלוח לי הזמנה להופעה הראשונה שלכם. אני אביא את אטמי האוזניים. ליתר ביטחון, אתם יודעים. אף פעם אי אפשר לדעת כמה מהירים תהיו בסוף.