לימוד תווים על ארבעת המיתרים הפתוחים בגיטרה בס (EADG): הצעד הראשון לבסיסט המתחיל

אז החלטתם להיכנס לעולם המופלא (ולפעמים כואב) של גיטרת הבס? בחירה מעולה! אתם עומדים לגלות שהבס זה לא סתם גיטרה ענקית עם פחות מיתרים, אלא המנוע הסודי שגורם לכל שיר לזוז. הלב הפועם של הלהקה. וכן, לפעמים גם הנגן ששומעים הכי פחות במיקס. אבל היי, בלי בס, זה סתם כמה אנשים שעושים רעש. עם בס, יש גרוב. יש חיים. וגם סיכוי מצוין להישאר ברקע ברוב התמונות. אבל מי צריך את הפרונט כשאפשר לסחוב את כל השיר על הגב? אז לפני שנתחיל לרוץ (ולבעוט ברמקולים), בואו נלמד ללכת. הצעד הראשון שלנו במסע הזה יהיה הכי בסיסי שיש. הכי התחלתי. הכי… פתוח. אנחנו נתחיל עם המיתרים הפתוחים. כן כן, אלה שלא דורשים מכם להכאיב לאצבעות על שום סריג (בינתיים). נכיר את החברים החדשים שלכם. נלמד איך הם נשמעים. איך להתייחס אליהם בכבוד הראוי. ואיך לא לגרום להם להישמע כמו חתול דרוס (לפחות לא כל הזמן). מוכנים? בואו נצלול פנימה. ואל תדאגו, זה פחות כואב ממה שזה נשמע.

מי בכלל צריך לדעת תווים על המיתרים הפתוחים? שאלה טובה (לא)

אתם בטח חושבים לעצמכם, “טוב, אני רוצה לנגן שירים, לא להיות תיאורטיקן מוזיקלי שיודע איפה כל צליל קבור”. ואתם צודקים. חלקית. האמת היא, שלדעת איפה נמצא איזה תו על הכלי שלכם זה קצת כמו לדעת איפה השירותים במקום חדש. אפשר להסתדר בלי זה לרגע, אבל בסוף זה יהיה קריטי להישרדות. המיתרים הפתוחים הם נקודת המוצא שלנו. הם האפס של הסרגל. אם לא יודעים איפה האפס, קשה למדוד משהו אחר אחר כך, נכון? חוץ מזה, יש מלא שירים מדהימים שמשתמשים במיתרים הפתוחים האלה. הם נותנים סאונד מלא, מהדהד, שכמעט בלתי אפשרי לחקות לגמרי עם אצבע על סריג. אז כן, אתם חייבים לדעת את זה. זה בסיס. זה אלפבית. בלי זה, אתם סתם מזיזים אצבעות אקראית ומקווים לטוב. בקיצור, זה הצעד הכי הגיוני, הכי פשוט, והכי פחות מפחיד להתחיל בו. תחשבו על זה כעל ה”שלום” וה”תודה” של שפת הבס.

פגשו את הרביעייה הפותחת: E, A, D, G

גיטרת בס סטנדרטית עם 4 מיתרים (כמו 90% מהבסים שאתם רואים בטלוויזיה, או לפחות ראיתם כשהיו מראים להקות בטלוויזיה) מכוונת בדרך כלל לתווים E, A, D, G. מהנמוך לגבוה. כלומר, המיתר הכי עבה (העליון כשאתם מחזיקים את הבס) הוא E. המיתר שמתחתיו הוא A. אחריו D. והמיתר הכי דק (התחתון) הוא G. תחשבו על זה ככה:

• E – כמו אלפינט (בפיל) שרוקע ברגל. נמוך, כבד, עוצמתי.
• A – כמו אוטוסטרדה. יציב, מהיר, מוביל קדימה.
• D – כמו דולפין שקופץ. קצת יותר קופצני, עולה למעלה.
• G – כמו ג’ירף. הכי גבוה מכולם בחבורה.

או אם אתם אנשים של ראשי תיבות, יש משהו כמו **E**at **A**ll **D**ay **G**oody. תמציאו אחד משלכם! העיקר שתזכרו את הסדר: EADG, מהעבה לדק. זה הכי חשוב. עכשיו, מה זה אומר שהם “פתוחים”? זה פשוט אומר שאתם פורטים עליהם בלי ללחוץ על שום סריג עם האצבע השנייה (זו של היד שמאל אם אתם ימנים). זה הצליל הבסיסי של כל מיתר כשהוא חופשי.

איך לוודא שהחבר’ה האלה מכוונים? (כי בס צורם זה לא כיף)

כדי שה-E, A, D, G שלכם יישמעו כמו E, A, D, G אמיתיים, הם צריכים להיות מכוונים. אל תדאגו, אתם לא צריכים שמיעה אבסולוטית (כי לרובנו אין כזו). אתם כן צריכים טיונר. היום זה הכי קל בעולם. יש אפליקציות סלולריות חינמיות שהן מצוינות. פשוט תורידו אחת, פתחו אותה, פרטו על המיתר, והאפליקציה תגיד לכם אם הוא מכוון או צריך להדק/לשחרר קצת את המפתח בראש הבס. זה כמו שיחה עם חבר שממש אכפת לו מהגובה של התווים שלכם. תתרגלו לזה, זה יהיה אחד הכלים הכי שימושיים שלכם (חוץ מהבס עצמו, כמובן). בס לא מכוון נשמע נורא. נורא ברמה שבא לברוח מהחדר. אז לפני כל אימון, טינג טינג קטן על הטיונר. זה שווה את זה.

E הנמוך: הבסיס של הבסיס (וגם קצת מפחיד לפעמים)

המיתר הכי עבה. הכי רועש. הכי… בסיסי. תרתי משמע. ה-Low E הוא האבן הפינה. הוא נותן את התחושה העמוקה, המרעידה, את הוויברציות בבטן. זה הצליל שגורם לאנשים להזיז את הרגליים גם אם הם לא רוצים. ברוב המקרים, ה-E הפתוח ישמש אתכם כשורש (Root) של אקורד E. זה כאילו אתם אומרים “אנחנו ב-E מיוג’ור!” או “אנחנו ב-E מינור!” או “אנחנו סתם מנגנים E כי זה נשמע מגניב!”.

איך לפרוט על E בלי לשבור דברים (או עצמות)

קחו את האצבע שלכם (בדרך כלל האצבע המורה או האמה ביד ימין, או הפלקטרום אם אתם בקטע הזה) ופרטו על המיתר E. פשוט, נכון? לא כל כך. יש כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם:

• עוצמה: לא חלש מדי ולא חזק מדי. מספיק כדי שהמיתר ירטוט יפה וישמיע צליל ברור. אם אתם פורטים חזק מדי, זה יישמע כמו פליק על גומי עבה. אם חלש מדי, בקושי תשמעו משהו. מצאו את האיזון.
• מיקום: בדרך כלל פורטים בין פיקאפ לצוואר. נסו מקומות שונים ותשמעו איך הצליל משתנה. קרוב לצוואר – צליל עגול ושמן יותר. קרוב לברידג’ (החלק בקצה הבס איפה שהמיתרים מחוברים) – צליל דק וחד יותר. אין נכון או לא נכון, יש מה שאתם מנסים להשיג.
• טכניקה: השתמשו בתנועה חלקה. בין אם זה עם אצבע או פלקטרום. זה אמור להרגיש נוח, לא כמו קרב היאבקות עם המיתר.

טעויות נפוצות? לפרוט כל כך חזק שהמיתר פוגע בסריגים ומשמיע זמזום מגעיל. או לפרוט חלש מדי ולהתבאס ש”לא שומעים אותי”. או פשוט לפרוט בצורה אקראית ולא קצבית. זכרו: rhythm is king בבס. גם אם זה רק תו אחד.

A האוטוסטרדה: הכל זורם פה

אחרי שכיבושם את ה-E, בואו נעלה מיתר אחד. ה-A. הוא עדיין נמוך ועשיר, אבל קצת פחות “בומי” מה-E. ה-A הוא חבר קרוב של ה-E. הם יושבים יפה ביחד. אם E הוא שורש של אקורד E, אז A הוא שורש של אקורד A. פלא, נכון? ה-A הוא מיתר מעולה לתרגול קצב. הוא נשמע טוב כמעט בכל מקום במיקס.

תרגלו לפרוט רק על מיתר A בקצב קבוע. נגיד, ארבע פעימות שוות במוזיקה (רבעים). נשמע פשוט? נסו לעשות את זה באופן מדויק למשך דקה. ואז שתי דקות. תופתעו כמה קשה לשמור על קצב מושלם לאורך זמן. זה כמו לנסות ללכת בקו ישר אחרי כמה בירות (אבל בגרסה המוזיקלית והחוקית). ה-A הוא גם שער כניסה להרבה סולמות ואקורדים שמתחילים מחוץ ל-E. הוא כמו תחנת מעבר חשובה בכביש הראשי של הבס.

D הדולפין: מתחילים לעלות קצת בגובה

מיתר D. עלינו עוד מיתר. הצליל מתחיל להיות קצת פחות “עמוק באדמה” ויותר “באוויר”. D הוא המיתר האמצעי מבחינת גובה בכוון EADG. הוא יושב איפשהו באמצע הטווח הנוח לרוב שירי הפופ והרוק. הרבה קווי בס קליטים משתמשים במיתרי A ו-D ביחד. הם נשמעים יפה זה ליד זה. D הוא שורש של אקורד D, וגם נקודת יציאה להמון מנגינות וג’אמים.

תרגלו מעברים חלקים בין E, A, ו-D. פרטו על כל אחד מהם בנפרד, ואז נסו ליצור רצפים. E-A-D, A-D-E, D-A-E. כל דבר שעולה לכם לראש. המטרה היא להרגיש נוח למצוא כל מיתר בלי להסתכל עליו. בהתחלה תצטרכו להסתכל. זה בסדר. כולם התחילו ככה. עם הזמן, היד שלכם “תדע” איפה כל מיתר נמצא. זה כמו ללמוד להקליד בלי להסתכל על המקלדת. קצת מוטוריקה עדינה, קצת זיכרון שריר, והרבה תסכול מצחיק בדרך.

G הג’ירף: הכי גבוה בחבורה (הפתוחה)

המיתר הכי דק. והכי גבוה. מיתר G. הוא כבר לא נשמע כמו הרעשנים הכבדים E ו-A. הוא יותר בהיר, יותר מלודי. מיתר G הוא המקום המושלם להתחיל לחקור קווי בס יותר מלודיים, פילרים קצרים, או פשוט להישמע מעולה כשורש של אקורד G. הרבה פעמים, בסיסטים משתמשים במיתר G כדי לנגן מנגינות קצרות שמתכתבות עם קו הווקאל או גיטרה אחרת. זה המקום להראות שאתם לא רק “מנגנים את השורש” אלא גם יכולים להוסיף צבע ועניין.

נסו את אותו תרגיל מעברים עם כל ארבעת המיתרים: E-A-D-G-D-A-E. שוב ושוב. פרטו על כל מיתר כמה פעמים לפני שאתם עוברים הלאה. תתרגלו לשמוע את ההבדל בגובה בין כל מיתר. E נמוך, A קצת יותר גבוה, D עוד קצת, ו-G הכי גבוה. זה נשמע אולי טריוויאלי, אבל לפתח את השמיעה הזו זה חלק עצום מלהיות מוזיקאי טוב. ואם על הדרך זה גם מצחיק אתכם כמה שהצלילים בהתחלה נשמעים לא קשורים, זה רק בונוס.

ארבעה מיתרים פתוחים: הדרך שלכם להיות גאוני קצב (גם אם אתם לא)

אוקיי, אתם יודעים את E, A, D, G. אתם יודעים לפרוט (בערך). עכשיו מה? עכשיו מתחיל הכיף האמיתי. שילובים! קחו שני מיתרים. נגיד E ו-A. תרגלו לעבור ביניהם. E-E-A-A. ואז E-A-E-A. ואז E-A-A-E. וכל וריאציה שעולה בדעתכם. עכשיו תוסיפו את D. E-A-D. D-A-E. ואז את G. E-A-D-G. G-D-A-E. לאט לאט, בקצב קבוע. השתמשו במטרונום (יש אפליקציות כאלה גם, ברור שיש). המטרונום הוא כמו המורה לריקוד שלכם. הוא לא יגיד לכם שאתם רוקדים מוזר, אבל הוא יראה לכם שאתם לא בטיימינג. וטיימינג בבס זה הכל. הכל הכל הכל.

המטרה בשלב הזה היא לא לנגן שירים מורכבים. המטרה היא:

• להכיר את הצליל של כל מיתר פתוח.
• לתרגל דיוק בפריטה.
• לתרגל מעברים חלקים ומהירים יחסית בין המיתרים השונים.
• לפתח תחושת קצב פנימית (עם עזרת המטרונום בהתחלה).
• ללמוד איפה נמצא כל מיתר בלי להסתכל (או לפחות להסתכל פחות).

תחשבו על זה כעל אימון בסיסי לצבא הבס. אתם לא יורים טילים עדיין, אתם לומדים לנקות את הנשק וללכת במסדר. זה אולי לא נשמע סקסי, אבל בלי זה, אין לכם סיכוי לשרוד בקרב המוזיקלי. וזה גם כיף בדרך שלו. יש סיפוק עצום בלראות שאתם מצליחים לנגן רצף פשוט בצורה אחידה וקצבית. זה כמו לבנות מגדל לגו ישר לגמרי בפעם הראשונה. הישג קטן, שמבשר על דברים גדולים יותר.

שאלות שאלות שאלות (ו answered)

בטח יש לכם שאלות בוערות. הנה כמה מהן, עם תשובות שהן פחות או יותר רציניות:

1. כמה זמן ייקח לי לשלוט במיתרים הפתוחים האלה?

תלוי בכם! יש כאלה שיקלטו את זה תוך יום, יש כאלה שייקח להם שבוע. העיקר זה להתמיד. 5-10 דקות אימון ממוקד כל יום שוות הרבה יותר משעתיים אימון מתיש פעם בשבוע שגורם לכם לשנוא את הבס. פשוט תפרטו עליהם. תכירו אותם. כמו להכיר חברים חדשים. בהתחלה זה מוזר, אחר כך זה טבעי.

2. הבס שלי מזמזם כשאני פורט על מיתר E, מה עושים?

או שהמיתר פוגע בסריג כי אתם פורטים חזק מדי או שהאקשן (הגובה של המיתרים מעל הצוואר) נמוך מדי. נסו לפרוט עדין יותר קודם. אם זה לא עוזר, כדאי לבקש ממישהו שמבין קצת (או לחפש ביוטיוב) איך מכוונים את האקשן של הבס. לפעמים זה דורש התאמה קטנה. אל תתייאשו, זה קורה.

3. אני יכול לנגן שירים רק עם המיתרים הפתוחים?

יש שירים שמשתמשים בעיקר במיתרים פתוחים לבאס ליין הבסיסי שלהם (בעיקר בלוז, פולק, רוק פשוט). אבל לא תוכלו לנגן הכל. זה כמו לנסות לנהל שיחה רק עם המילים “שלום” ו”תודה”. זה בסיס, לא כל השפה. אבל זה התחלה מעולה!

4. האם מיתר G הפתוח הוא אותו G כמו בגיטרה רגילה?

כן! מיתר G הכי עליון בגיטרה רגילה (זה שצמוד ל-B) הוא אותו תו G כמו מיתר G בבס. רק שהבס נשמע אוקטבה (או שתיים, תלוי איך סופרים) נמוך יותר. אז כן, זה אותו תו, רק באוקטבה אחרת. תחשבו על זה כמו אותו צבע, רק בגוון כהה יותר.

5. זה נורמלי שהאצבעות כואבות קצת בהתחלה?

אם אתם פורטים עם האצבעות, כן, בהחלט. העור על כריות האצבעות שלכם יתקשה עם הזמן וייצרו יבלות עדינות (אל תדאגו, לא משהו שמצריך רופא, סתם עור קשוח יותר). זה סימן שאתם מתאמנים! אם זה כאב חד או ממושך, אולי אתם לוחצים חזק מדי או פורטים בצורה לא נכונה. אבל כאב קל בהתחלה זה נורמלי.

6. חייבים ללמוד לקרוא תווים בשביל זה?

לא חובה מיד לקרוא תווים, אבל לדעת את שמות התווים (EADG) ואיפה הם על הכלי זה קריטי. קריאת תווים תעזור לכם בהמשך, אבל לשלב הזה, לדעת את השמות זה מספיק בהחלט.

7. מתי אני יכול להתחיל ללמוד סלאפ?

פחחחחחחחחחח! קודם תלמד ללכת ישר לפני שאתה מנסה לרקוד ברייקדאנס על הבס. סלאפ זה כיף ומגניב, אבל זה טכניקה מתקדמת. תתחיל עם הבסיס. תאמין לי, יהיה לך הרבה יותר קל ללמוד סלאפ כשתשלוט בפריטה בסיסית וקצב. תהיה סבלני. הבס מחזיר למי שמשקיע.

טיפים לשרוד את המסע (ולהישאר שפויים)

ללמוד כלי נגינה זה מסע. יהיו רגעים שתרצו לזרוק את הבס מהחלון (אל תעשו את זה, הם יקרים!). יהיו רגעים שתרגישו שאתם לא מתקדמים. זה נורמלי לחלוטין. הנה כמה טיפים קטנים מהניסיון (המר והמצחיק) שלי:

• התמדה היא המפתח: עדיף 15 דקות ביום מאשר שעתיים פעם בשבוע. באמת. העקביות בונה את השריר המוזיקלי במוח ובידיים.
• אל תפחדו להישמע רע: כולנו נשמענו רע בהתחלה. זה חלק מהתהליך. אף אחד לא נולד מוזיקאי על. תצחקו על הטעויות שלכם, תלמדו מהן, ותמשיכו הלאה.
• הקשיבו לבאס במוזיקה: עכשיו כשאתם יודעים את התווים הפתוחים, נסו לזהות אותם בשירים שאתם שומעים. “היי! זה מיתר E הפתוח בפזמון של השיר הזה!” זה ממש מספק. זה כמו לפתוח אוצר קטן.
• מצאו שירים פשוטים: חפשו שירי בלוז או רוק פשוטים עם באס ליין שלא זז מהשורש. הרבה שירים ישנים משתמשים הרבה במיתרים הפתוחים. נסו לנגן איתם. זה כיף!
• תיהנו מזה!: בסופו של דבר, אתם עושים את זה כי זה כיף (או לפחות אתם מקווים שזה יהיה כיף). אם זה מרגיש כמו עונש, אולי אתם לוקחים את זה יותר מדי ברצינות. קחו הפסקה, חזרו לזה עם ראש נקי. מוזיקה אמורה לשמח, לא לחרפן.

ומה עכשיו? העולם מחכה (טוב, העולם המוזיקלי הקטן שלכם)

אז אתם מכירים את E, A, D, G. אתם פורטים עליהם כמו אלופים (טוב, כמו אלופים מתחילים). אתם שומרים על קצב (יחסית). זה הבסיס. זה ה-DNA. זה כמו לדעת לומר “אני” ו”רוצה” ו”פיצה”. מכאן אפשר לבנות משפטים מורכבים יותר. הצעד הבא יהיה להתחיל לשים אצבעות על הסריגים. ללמוד תווים נוספים. ללמוד סולמות (אל תברחו! זה פחות מפחיד ממה שזה נשמע). ללמוד אקורדים. לבנות באס ליין אמיתיים. זה מסע ארוך, אבל הוא מלא בהפתעות, גילויים, והרבה רגעים של “וואו, הצלחתי!”.

המפתח הוא להתחיל בקטן. לאט. לבנות בסיס חזק. המיתרים הפתוחים הם הבסיס הזה. ברגע שאתם שולטים בהם, אתם כבר לא מתחילים מאפס. אתם מתחילים מ-EADG. וזה כבר המון. תמשיכו לתרגל אותם. גם כשאתם לומדים דברים חדשים. הם תמיד יהיו שם בשבילכם. כמו חברים ותיקים. קצת רועשים לפעמים, אבל נאמנים.

סיכום (כי גם לדברים מצחיקים חייב להיות סוף)

אז הנה זה. המדריך המקיף (או לפחות ההומוריסטי ביותר) למיתרים הפתוחים בגיטרה בס. למדנו ש-E, A, D, G הם לא סתם אותיות, אלא צלילים נמוכים ועוצמתיים שמחכים שתשחררו אותם לחופשי. גילינו שקצב הוא באמת מלך, ושמטרונום זה לא כלי עינויים (אלא כמעט). הבנו שזה בסדר להישמע רע בהתחלה, ושכאב קל באצבעות זה סימן טוב (אל תגידו לרופא שלי שאמרתי את זה). ובעיקר, הבנו שכל מסע של אלף מיתרים מתחיל בפריטה אחת. על מיתר פתוח.

עכשיו, צאו לדרך! קחו את הבס שלכם (בזהירות, היא לא עיתון), כוונו אותה עם האפליקציה החכמה שלכם, ותתחילו לפרוט. E. A. D. G. בקצב. לאט. מהר. בשמחה. בעצב. איך שבא לכם. העיקר שתתחילו. ואל תשכחו, אם תהפכו לכוכבי בס עולמיים בזכות המדריך הזה, תזכרו מי התחיל אתכם. ואולי תשלחו לי כרטיס להופעה. אני מבטיח להביא אטמי אוזניים… סתם, אני בטוח שזה יישמע מעולה! בהצלחה, בסיסטים לעתיד (ולעכשיו)!