פדאל אוברדרייב: הקופסה הקטנה שתהפוך אתכם לגיבורי רוק (או לפחות תגרום לכם להישמע כאילו אתם מנסים)
אז אתם פה.
מסתכלים על לוח הפדאלים המנצנץ הזה בחנות.
המוכר מדבר על “הידסרום” ו”קומפרסיה רכה”.
הראש מסתובב.
בא לכם סאונד גדול.
צליל שיש לו “ביצים”.
אבל בלי לשבור את הבנק.
ובטח בלי לשבור את המגבר הישן שלכם.
היכרות, נעים מאוד: פדאל האוברדרייב.
הקופסה הצנועה הזו.
היא כנראה הדבר הכי חשוב שתדביקו לשרשרת הסיגנל שלכם.
אחרי הגיטרה כמובן.
ולפני המגבר.
נכון, יש הרבה מהם.
הם נראים דומים.
הם נשמעים שונה לגמרי.
אבל אל דאגה.
אנחנו הולכים לעבור את זה יחד.
צעד צעד.
עם הרבה צחוק.
וקצת (טוב, אולי הרבה) דיסטורשן טעים.
המטרה שלנו?
שתבינו את הקופסא הקטנה הזו כל כך טוב.
שתדעו למה אתם זקוקים.
איך לכוון את זה.
ואיך לקבל את הסאונד שחלמתם עליו.
או לפחות סאונד שיגרום לשכנים שלכם לתהות.
אם פתחתם אולפן הקלטות בסלון.
בואו נצלול פנימה.
מה זה לעזאזל אוברדרייב, ואיך הוא שונה מהדיסטורשן האגרסיבי של הדוד שלי ממעלה אדומים?
שאלה מצוינת!
ובואו נעשה סדר אחת ולתמיד.
בעולם אפקטי הדיסטורשן יש שלושה אחים גדולים: אוברדרייב, דיסטורשן ופאז.
תחשבו עליהם כמו על שלושה דרקונים.
שלושתם יורקים אש, אבל כל אחד בצבע ובעוצמה אחרת.
אוברדרייב: הנשיפה החמה של הדרקון המנומס
אוברדרייב (Overdrive) בתרגום חופשי זה “הנעה יתרה”.
במקור, הסאונד הזה נוצר כשמגברים מבוססי שפופרות (צינורות זכוכית כאלה, כן?) היו “נדחפים” חזק מדי.
השפופרות היו מתחילות לעוות את הסיגנל.
במקום צליל נקי וקריסטלי.
היה מתקבל צליל עשיר יותר.
עם יותר הרמוניות.
וקצת “לכלוך” נעים.
זה כמו לגרום למגבר להתאמץ.
אבל בקטע טוב.
תחשבו על זה כמו על קול שמתחיל קצת “להיסדק” מרוב רגש.
זה לא צרחה.
זה יותר אנחה עמוקה.
ולכן, פדאל אוברדרייב נועד לחקות את ה”עיוות” הזה.
את ה”רוויה” העדינה הזו.
הוא לרוב שומר על הדינמיקה של הנגינה שלכם.
מה זה אומר?
שאם תפרטו חלש.
הצליל יהיה יחסית נקי.
ואם תפרטו חזק.
הוא ייעוות יותר.
יתפוס יותר אוברדרייב.
זה כמו דוושת גז רגישה.
לחיצה עדינה, נוסעים רגוע.
לחיצה חזקה, בום!
זה הסאונד של רוק קלאסי, בלוז, קאנטרי…
כל מה שדורש חום, נוכחות, אבל עדיין קריאות ובהירות.
דיסטורשן: הדרקון ששרף את היער בטעות
דיסטורשן (Distortion) זה כבר סיפור אחר.
זה הדרקון שאין לו סבלנות.
הוא לא מעוות את הסיגנל בעדינות.
הוא לוקח אותו.
לועס אותו.
ויוצא ממנו משהו אחר לגמרי.
צליל הרבה יותר דחוס.
עם הרבה יותר גיין (Gain – רמת העיוות).
הדינמיקה של הנגינה נמחצת לרוב.
לא משנה כמה חזק או חלש תפרטו.
הצליל ייצא מעוות.
זה הסאונד של רוק כבד, מטאל, גראנג’.
צליל אגרסיבי.
עם sustain (אורך הצליל) ארוך.
כמו קיר של סאונד.
חשבו על מגבר שעובר התקף זעם.
זה נשמע חזק, מלא, אבל לפעמים מאבד פרטים קטנים.
פאז: הדרקון מהאייטיז שחי עדיין במרתף
פאז (Fuzz).
החבר ההיפי של המשפחה.
צליל עבה, מלא, וקצת “מטושטש”.
זה הצליל של שנות השישים והשבעים המוקדמות.
ג’ימי הנדריקס, לד זפלין…
זה כמו שהדרקון התגלגל בבוץ.
הצליל פחות מוגדר מהדיסטורשן.
ויותר מטורף מהאוברדרייב.
לפעמים נשמע כמו סיגנל מקולקל במכוון.
קופסאות הפאז הראשונות היו פשוטות מאוד.
ולפעמים.
התוצאה הייתה… בלתי צפויה.
אבל בקטע מגניב.
לפעמים.
אז בקצרה: אוברדרייב עדין וחם, דיסטורשן אגרסיבי ודחוס, פאז פרוע ומטושטש.
המדריך הזה מתמקד באוברדרייב.
הקופסה הקטנה והשימושית הזו.
שבלעדיה רוב מוזיקת הרוק והבלוז לא הייתה נשמעת אותו דבר.
היא כמו הפלפל החריף העדין של המוזיקה.
מוסיף טעם ועוקצנות.
אבל לא שורף את הבית.
למה אתם חייבים (טוב, אולי לא חייבים, אבל ממש כדאי לכם) פדאל אוברדרייב?
יש כמה סיבות טובות מאוד.
מעבר לסיבה הברורה: סאונד מגניב.
1. הסאונד הזה: חם, מלא חיים, וגמיש כמו מתעמל אולימפי
כמו שאמרנו, אוברדרייב מוסיף חום, עומק והרמוניות לצליל שלכם.
הוא גורם לצליל להישמע “שמן” יותר.
עם יותר “גוף”.
הוא יכול להפוך גיטרה נקייה וקצת אנמית לצליל שמלא בנוכחות ובאישיות.
והגמישות?
פדאל אוברדרייב טוב מגיב לנגינה שלכם.
ממש מרגישים את הצליל “נושם” איתכם.
זה לא סאונד סטטי.
זה חי.
דינמי.
פשוט כיף לנגן איתו.
2. “בוסט” לסולואים: כי אף אחד לא רוצה להתאמץ ולהישמע חלש
נגיד שאתם מנגנים קצב נקי.
או עם אוברדרייב קל.
ואז מגיע הסולו שלכם.
אתם לא רוצים שהוא ייעלם במיקס.
פדאל אוברדרייב (שמכוון קצת אחרת) יכול לתת לכם בדיוק את זה.
דחיפה קטנה בווליום וקצת יותר גיין.
כדי שהסולו שלכם יקפוץ החוצה.
בלי שתצטרכו לבעוט במגבר.
או לצעוק לטכנאי הסאונד.
(הוא כנראה לא שומע אתכם גם ככה).
3. לגרום למגבר הנקי שלכם להישמע כמו מפלצת שפופרות רעבה
יש לכם מגבר נקי ויפה.
אבל אתם רוצים את הסאונד הקראנצ’י הזה של מגבר שפופרות שעובד קשה.
קנייה של מגבר וינטג’ כזה יכולה לגרום לכם למשכן את הכל.
ולהתגרש.
פדאל אוברדרייב טוב יכול לדמות את ההתנהגות של מגבר כזה.
הוא לא יחליף אותו ב-100%.
אבל הוא יעשה עבודה מצוינת.
כדי להכניס אתכם לטריטוריה הזו.
בלי כאב ראש (וישבן) כלכלי.
4. לאלף את המגבר הדיגיטלי (שנשמע לפעמים כמו רובוט מנוזל)
מגברים דיגיטליים או מודלרים הם מעולים.
ורסטיליים.
ומאפשרים המון סאונדים.
אבל לפעמים.
הם קצת… סטריליים.
קרים.
פדאל אוברדרייב אנלוגי טוב יכול להוסיף להם בדיוק את ה”נשמה” שחסרה.
את התחושה.
את הדינמיקה.
זה כמו להוסיף קורטוב תבלין סודי לתבשיל.
5. כי זה פשוט כיף ללחוץ על כפתור ולקבל סאונד אחר
בואו נודה בזה.
לפעמים אנחנו רק רוצים לשחק.
לשמוע איך הצליל משתנה.
פדאלים זה כמו צעצועים למבוגרים.
רק יקרים יותר.
ואוברדרייב הוא אחד הצעצועים הכי בסיסיים.
והכי מתגמלים שיש.
הצצה לקרביים של הקופסה הקטנה: מה עושים כל הכפתורים המאיימים האלה?
לרוב, פדאל אוברדרייב קלאסי יגיע עם שלושה כפתורים.
לפעמים ארבעה.
ולפעמים יותר.
אבל הליבה היא בדרך כלל:
Volume / Level / Output: כמה חזק תשמעו (ולא רק באוזניים)
הכפתור הזה קובע כמה חזק הסיגנל יוצא מהפדאל.
זה לא קובע את רמת הדיסטורשן.
רק את הווליום הכללי.
למה זה חשוב?
א. כדי שלא תהיה קפיצה ענקית בווליום כשתדליקו את הפדאל.
אלא אם כן אתם רוצים שהקהל יקפוץ מהכיסאות.
(לפעמים זה אחלה אפקט, אבל היזהרו).
ב. כדי לדחוף את המגבר שלכם.
כן כן, אפילו אם ה-Gain (עליו נדבר עוד רגע) נמוך.
ווליום גבוה יכול לגרום למגבר עצמו להיכנס לאוברדרייב משלו.
טכניקה שנקראת “Boosting the amp”.
חשבו על זה כמו דחיפה קטנה בגב למגבר העצלן שלכם.
Tone / Treble / Bass: לשחק ב”חם” ו”קר” (בלי תרמוסטט)
הכפתור הזה שולט באקולייזר (EQ) של הפדאל.
כלומר, באיזון התדרים.
הוא קובע כמה הצליל יישמע בהיר או כהה.
חד או מעורפל.
לרוב כפתור ה-Tone לבד שולט בבהירות (Treble).
סיבוב ימינה יגרום לצליל להיות בהיר יותר.
עם יותר תדרים גבוהים.
סיבוב שמאלה יגרום לצליל להיות כהה יותר.
עם פחות תדרים גבוהים.
למה זה קריטי?
כל גיטרה נשמעת אחרת.
כל מגבר נשמע אחרת.
והפדאל הזה צריך להתאים את עצמו.
לגיטרה עם סינגלים (פיקאפים בהירים) אולי תצטרכו להוריד קצת Tone.
לגיטרה עם המאבקרים (פיקאפים כהים) אולי תצטרכו להעלות Tone.
זה הכפתור שיגרום לצליל להשתלב במיקס.
או להישמע כמו מישהו מדבר מתחת לשמיכה.
Gain / Drive / Distortion: כמה “לכלוך” אתם רוצים (ולא רק על הרצפה באולפן)
זה הכפתור שכולם חושבים עליו כשמדברים על אוברדרייב.
הוא קובע את כמות העיוות.
כמה הסיגנל “נדחף”.
סיבוב ימינה מגביר את רמת האוברדרייב.
הצליל הופך ליותר רווי.
עם יותר sustain.
ויותר “לכלוך” נעים.
סיבוב שמאלה מפחית את האוברדרייב.
עד שלפעמים.
הצליל כמעט נקי.
עם קצת “קראנצ'” קל רק כשמפרטים חזק.
זה הכפתור שקובע אם אתם נשמעים כמו סטיבי ריי וון.
או כמו AC/DC (עם אוברדרייב חזק יותר).
שימו לב: בווליום נמוך, אפילו גיין גבוה בפדאל עדיין יישמע כמו אוברדרייב.
אבל בווליום גבוה בפדאל.
הגיין הזה ידחוף את המגבר.
וזה סיפור אחר לגמרי.
ניסוי וטעייה זה שם המשחק פה.
כפתורים נוספים (למתקדמים, או לאלה שאיבדו שליטה)
חלק מהפדאלים מציעים כפתורים נוספים.
למשל:
- Presence: שולט בתדרים גבוהים מאוד. נותן “אוויר” או “ברק” לצליל.
- Midrange: כפתור קריטי! שולט בתדרי האמצע. זה התדר שגורם לגיטרה “לחתוך” במיקס. הרבה פדאלי אוברדרייב מפורסמים (עם צינור ירוק עליהם, רמז רמז) מוסיפים דחיפה קלה במיד.
- Voice / Clipping: משנה את אופי העיוות. יכול לגרום לפדאל להישמע כמו מגבר בריטי מפורסם, או כמו מגבר אמריקאי קלאסי. לשנות את סוג ה”לכלוך”.
אל תפחדו לשחק גם איתם.
אין פה טעויות.
יש רק סאונדים שאתם אוהבים.
וסאונדים שאתם… פחות אוהבים.
אז קניתי פדאל אוברדרייב! עכשיו מה? מדריך קצר למניעת מבוכה ציבורית
ברכות!
עשיתם את הצעד הראשון.
עכשיו בואו נחבר את זה.
ונקבל סאונד.
(ולא רק זמזום מעצבן).
1. איפה לשתול את הקופסה הקטנה בשרשרת האפקטים? (רמז: לרוב בהתחלה)
ככלל אצבע (שעוד רגע יהיה כואב מהנגינה).
פדאלי אוברדרייב הולכים לרוב בהתחלה של שרשרת האפקטים שלכם.
אחרי הווליום פדאל (אם יש לכם).
ואולי לפני קומפרסור (אם אתם ממש מבינים מה אתם עושים, או סתם זורקים קוביות).
למה בהתחלה?
כי האוברדרייב מגיב הכי טוב לסיגנל הנקי והדינמי של הגיטרה שלכם.
אם תשימו אותו אחרי פדאל אחר (למשל דיליי או ריברב).
התוצאה תהיה… מעניינת.
ולרוב לא בקטע טוב.
אבל היי.
אין חוקים.
תמיד אפשר לנסות.
ואז להבין למה החוקים האלה קיימים.
2. הסטאפ הבסיסי: להתחיל איפשהו (ולא לקרוא את המדריך של היצרן)
רוב המדריכים של היצרנים מבלבלים.
ומשעממים.
בואו ניתן לכם נקודת פתיחה.
נגיד שלושה כפתורים: Volume, Tone, Gain.
- Volume: תתחילו בערך ב-12:00 (חצי הדרך).
- Gain: תתחילו בערך ב-9:00 או 10:00 (רבע דרך). זה ייתן לכם אוברדרייב קל, קראנצ’י.
- Tone: תתחילו ב-12:00.
עכשיו תנגנו.
תשמעו.
ותתחילו לשחק.
מרגיש חלש? תעלו טיפה את ה-Gain.
נשמע בוצי? תעלו טיפה את ה-Tone.
נשמע דק מדי? תורידו טיפה את ה-Tone.
הווליום משתנה כשאתם מדליקים ומכבים את הפדאל? כווננו את ה-Volume של הפדאל עד שהווליום דומה (כשפדאל כבוי וכשהוא דולק). אלא אם כן אתם רוצים שינוי דרמטי בווליום (למשל בשביל סולו).
אין פה נוסחת קסם.
זה הכל עניין של אוזן.
וסבלנות.
פדאל אחד יכול לספק מגוון עצום של סאונדים.
רק על ידי שינוי קטן בכפתורים.
תשקיעו בזה זמן.
תתנסו.
ותופתעו.
3. טעויות נפוצות (שכולם עושים, גם אתם) ואיך לצחוק עליהן (ואז לתקן)
- לשים את ה-Gain על 10 ואז להתלונן שזה נשמע כמו זמזום: אוברדרייב נועד לרוויה עדינה. אם רוצים דיסטורשן מלא, קנו פדאל דיסטורשן. לא כל פדאל אוברדרייב מיועד לסאונד כבד. זה כמו לצפות מחתול לגרגר כמו אריה.
- לשים את ה-Tone על 10 ואז להתלונן שזה נשמע כמו מסור חשמלי על ציפורניים: כפתור ה-Tone יכול להיות חזק מאוד. שינויים קטנים עושים הבדל גדול. היזהרו מתדרים גבוהים מדי. האוזניים שלכם (ושל השכנים) יודו לכם.
- לאזן את הווליום כשהפדאל דולק/כבוי: אם אתם משתמשים בפדאל כדי לשנות את הסאונד של הגיטרה תוך כדי שיר, חשוב שהווליום לא ישתנה דרמטית כשתדליקו/תכבו אותו (אלא אם כן זו המטרה). כווננו את ה-Volume של הפדאל כך שיתאים לווליום כשהפדאל כבוי.
- לצפות שהפדאל יעשה הכל: פדאל אוברדרייב הוא חלק משרשרת. הוא מגיב לגיטרה שלכם ולמגבר שלכם. גיטרה עם פיקאפים חלשים במגבר חלש עדיין תישמע חלשה, גם עם פדאל אוברדרייב. הפדאל “צובע” את הסיגנל הקיים.
שאלות שחשבתם עליהן (ואם לא, אז הנה כמה כי אני מומחה, זוכרים? למרות שאני לא אומר את זה)
הנה כמה שאלות נפוצות שאני שומע (בחלומות שלי, או לפעמים בחיים האמיתיים):
שאלה: האם אני יכול להשתמש ביותר מפדאל אוברדרייב אחד בו זמנית?
תשובה: כן! זו טכניקה נפוצה מאוד. אפשר לשים פדאל אוברדרייב אחד עם Gain נמוך (לסאונד קראנצ’י קל), ואז לשים פדאל אוברדרייב שני אחריו (או אפילו לפניו) עם Gain גבוה יותר או מכוון כ”בוסט” כדי לדחוף את הראשון לסאונד עשיר יותר לסולואים. זה עולם שלם של סאונדים. רק שימו לב לסך כל הגיין – יותר מדי עיוות יכול להישמע כמו זמזום לא נעים.
שאלה: האם פדאלי אוברדרייב יקרים באמת טובים יותר מהזולים?
תשובה: לא בהכרח. יש פדאלים זולים שהם קלאסיקות בפני עצמן (העתקים של פדאלים מפורסמים). לרוב, המחיר משקף איכות רכיבים, בנייה, שם מותג, ולפעמים פיצ’רים נוספים. פדאל יקר לא מבטיח שתאהבו את הסאונד שלו יותר מפדאל זול. תמיד עדיף לשמוע ולהשוות אם אפשר.
שאלה: האם אני יכול להשתמש בפדאל אוברדרייב עם גיטרה אקוסטית?
תשובה: טכנית כן, אבל לרוב זה לא נשמע טוב. פיקאפים בגיטרות אקוסטיות שונים מפיקאפים של גיטרות חשמליות, ופדאלי אוברדרייב מתוכננים עבור הטווח והאופי של גיטרות חשמליות. לגיטרה אקוסטית יש אפקטים אחרים שמתאימים לה יותר (כמו ריברב או קורוס עדין).
שאלה: מה ההבדל בין אוברדרייב שפופרות לאוברדרייב סטייט-סוליד (טרנזיסטורי)?
תשובה: אוברדרייב שפופרות (Tube Overdrive) משתמש בשפופרות אמיתיות כדי ליצור את העיוות. הם לרוב נחשבים לחמים, דינמיים ועשירים יותר. אוברדרייב סטייט-סוליד (Solid State Overdrive) משתמש ברכיבים אלקטרוניים (טרנזיסטורים או דיודות) לדמות את העיוות. הם יכולים להיות זולים יותר, אמינים יותר, ועדיין לספק סאונד מעולה. ההבדל עדין, ולנגנים רבים קשה להבחין בו או שפשוט מעדיפים סאונד מסוים בלי קשר לטכנולוגיה.
שאלה: האם אני צריך קומפרסור לפני או אחרי האוברדרייב?
תשובה: זו שאלה של טעם וניסוי. קומפרסור לפני האוברדרייב ידחוס את הסיגנל הנקי לפני שהוא נכנס לפדאל, מה שיגרום לאוברדרייב להגיב אחרת ולקבל אולי יותר Sustain. קומפרסור אחרי האוברדרייב ידחוס את הסיגנל המעוות, מה שיכול “להחליק” את הסאונד ולהוסיף Sustain כללי. נגנים רבים מעדיפים לשים קומפרסור לפני, אבל אין תשובה אחת נכונה.
שאלה: האם אוברדרייב טוב גם לבאס?
תשובה: כן! יש פדאלי אוברדרייב שתוכננו במיוחד עבור גיטרות בס. הם לרוב שומרים על התדרים הנמוכים (ה”בס” של הבס) ומוסיפים גריט, נוכחות והרמוניות שגורמות לבס “לשבת” טוב יותר במיקס. אוברדרייב בבס הוא מרכיב חשוב בסאונדים של רוק, פאנק וז’אנרים אחרים.
טיפים להמשך הדרך (ואיך לא לזרוק את הגיטרה מהחלון)
לימוד כלי נגינה וטכנולוגיית סאונד לוקח זמן.
הרבה זמן.
והיופי בפדאל אוברדרייב הוא שהוא יכול ללוות אתכם שנים.
מהצליל הראשון ועד ההופעות באצטדיונים (טוב נו, אולי בבר השכונתי).
1. התאמנו עם סאונד טוב (אבל אל תפחדו גם מנורא)
כשהסאונד נשמע לכם טוב, זה נותן מוטיבציה לנגן יותר.
השקיעו זמן בלמצוא את הסטאפ של האוברדרייב שאתם אוהבים.
אבל אל תפחדו גם לנסות סאונדים מוזרים.
לפעמים הטעות הכי גדולה היא הגילוי הכי טוב.
תנסו כיוונים קיצוניים בכפתורים.
רק כדי להבין מה כל כפתור עושה.
2. האוזן היא הכלי החשוב ביותר
טכנולוגיה זה חשוב.
תיאוריה זה חשוב.
אבל בסוף.
מה שמשנה זה איך הסאונד נשמע לכם.
תלמדו להקשיב.
לא רק לגיטרה שלכם.
אלא איך היא נשמעת בתוך המיקס.
(גם אם המיקס זה רק אתם מנגנים לבד).
תנסו להקליט את עצמכם.
תשמעו את זה מחוץ לחדר בו אתם מנגנים.
לפעמים זה נשמע שונה לגמרי.
3. אל תפחדו מחיקויים (זה גם מחמאה, לא?)
יש פדאלי אוברדרייב מפורסמים.
סמל סטטוס.
ויקרים.
לרובם יש עשרות (אם לא מאות) חיקויים.
או גרסאות משופרות.
הרבה מהחיקויים האלה נשמעים מצוין.
ולפעמים אפילו טוב יותר מהמקור (תלוי בטעם ובתקציב).
אל תרגישו שאתם חייבים לקנות את ה”אוריגינל”.
תחפשו פדאל שנשמע לכם טוב.
שמתאים לכיס שלכם.
ושגורם לכם לרצות לנגן.
זה מה שחשוב באמת.
4. תמיד יש עוד משהו לקנות (תזהרו, זו התמכרות)
עולם הפדאלים הוא בור בלי תחתית.
תמיד יש פדאל חדש.
או פדאל ישן ש”אתם חייבים לנסות”.
הגדירו לעצמכם תקציב.
ורשימת צרכים.
אל תקנו פדאל רק כי הוא נראה יפה.
או כי סטיב ואי (או מי שאתם שומעים) משתמש בו.
קנו פדאל כי אתם באמת צריכים סאונד מסוים.
או כי הוא גורם לכם השראה.
אחרת, תמצאו את עצמכם יושבים מול לוח פדאלים ענק.
מחובר לאף מקום.
סיכום: אז מה למדנו על הקופסה הקטנה והמלוכלכת הזו?
למדנו שאוברדרייב הוא לא סתם דיסטורשן חלש.
הוא כלי עדין, דינמי, וחם.
שיכול להוסיף אופי וחיים לצליל הגיטרה שלכם.
למדנו שהכפתורים Volume, Tone ו-Gain הם החברים הכי טובים שלכם.
ושלשחק איתם זה חלק מהכיף.
למדנו שיש הרבה פדאלי אוברדרייב בעולם.
ולכל אחד אופי קצת אחר.
ושאין תשובה אחת נכונה.
רק הסאונד שאתם אוהבים.
אז צאו לשם.
חברו את הפדאל.
שחקו עם הכפתורים.
אל תפחדו לטעות.
המוזיקה היא מסע.
והפדאל הזה הוא רק כלי אחד במסע המדהים הזה.
הוא לא יהפוך אתכם לגיטריסטים טובים יותר תוך שנייה.
אבל הוא בטוח יהפוך את המסע לכיפי ומרתק יותר.
ולסאונד שלכם ל… ובכן, ל”שמן” יותר.
וזה שווה הכל.
עכשיו לכו לנגן.
בהצלחה!
ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם.
אני אביא אטמי אוזניים.
ליתר ביטחון.
וגם בקבוק מים.
למקרה שהסאונד שלכם באמת שורף את הבמה.