רגע לפני שאתם בורחים בצרחות.
כן, אני יודע איך זה נראה.
שורה אחרי שורה של קשקושים מוזרים.
כמו עתיקות מימי הפרעונים או שרטוטים סודיים לבניית חללית.
קריאת תווים? נשמע כמו משהו שרק גאונים עם שיער סתור ופרופסורים שחיים על קפה שחור יכולים להבין.
אבל רגע! עצרו את הסוסים הדוהרים שלכם.
מה אם אני אגיד לכם שזה לא רק אפשרי, אלא אפילו… תשבו… כיף?
טוב, אולי “כיף” זו מילה גדולה מדי.
בואו נגיד שזה פחות סיוט ממה שאתם מדמיינים.
תחשבו על זה כמו ללמוד שפה סודית.
שפה שמאפשרת לכם לדבר עם מוזיקאים מכל העולם.
לפצח את הקוד של השירים האהובים עליכם.
ולהפסיק סוף סוף לגגל “איך לנגן [שיר מפורסם] בארבעה אקורדים בלבד (גם אם זה נשמע מזעזע)”.
אז למה לצלול לתוך העולם המשונה הזה של קווים, רווחים ועיגולים קטנים עם מקלות?
כי זה פותח דלתות.
דלתות לעולם עצום של מוזיקה שכתובה, מתועדת, ומחכה שתגלו אותה.
זה נותן לכם עצמאות.
במקום להיות תלויים בסרטוני הדרכה איטיים או מישהו שיגיד לכם איפה לשים את האצבע.
אתם פשוט… קוראים את זה.
כן, זה דורש מאמץ.
כן, יהיו רגעים שתחשבו שאתם פשוט לא בנויים לזה (בזמן שאני כותב את זה אני עדיין מתבלבל בין סי למי).
אבל ההשקעה שווה כל שקלול ותג.
המדריך הזה לא יהפוך אתכם למוצארט בן לילה (לצערי הרב, אפילו אני לא יכול לעשות את זה).
אבל הוא כן ייתן לכם את הכלים הבסיסיים.
את המפתח הראשון.
הכי חשוב? הוא ינסה לגרום לכם לחייך על הדרך.
כי למידה, אפילו של משהו שנראה מאיים כמו תווים, לא חייבת להיות קודרת כמו הלוויה של סולם מינורי.
בואו נתחיל. ואל תדאגו, אני כאן איתכם בביצה הזו.
התפאורה המוזיקלית: על המטה והתווים (הם לא סתם זרוקים שם!)
טוב, לפני שצוללים לעומק התווים עצמם, בואו נדבר על המגרש הביתי שלהם.
קוראים לו מטה (או Staff באנגלית, כן, כמו המטה של משה רבנו, אולי כדי לפצל את ים התווים?).
מה זה המטה?
פשוט מאוד: חמישה קווים אופקיים מקבילים וארבעה רווחים ביניהם.
זה הבית של כל התווים.
כל תו יושב או על קו, או ברווח בין קווים.
המקום המדויק שלו על הקו או ברווח הוא זה שקובע איזה צליל זה יהיה.
גבוה? נמוך? משהו באמצע?
זה כמו מדרגות.
כל מדרגה עולה (או יורדת) חצי טון בערך.
התווים פשוט מטפסים למעלה על הקווים והרווחים כשהצליל הופך גבוה יותר, ויורדים כשהצליל נהיה נמוך יותר.
פשוט, נכון?
ובכן, זה נהיה *קצת* יותר מורכב, אבל רק קצת, אל תברחו עדיין!
קווים ורווחים: זירת הפשע המוזיקלית
במטה יש לנו, כאמור:
- 5 קווים: ספור אותם מלמטה למעלה. הקו התחתון הוא מספר 1, העליון הוא מספר 5. זה חשוב! תמיד סופרים מלמטה.
- 4 רווחים: גם אותם סופרים מלמטה למעלה. הרווח התחתון הוא 1, העליון הוא 4.
למה זה משנה?
כי כל קו וכל רווח מייצגים צליל אחר.
אבל!
ופה מגיע הטוויסט הקטן, כמו בסוף סרט טוב.
איזה צליל בדיוק?
זה תלוי במה שמופיע ממש בהתחלה, בצד שמאל של המטה.
הדבר המוזר והמסולסל הזה.
זהו מפתח הסול (Treble Clef) או מפתח הפה (Bass Clef).
הם אלה שאומרים לנו “היי, הקו או הרווח הזה מייצגים את הצליל הזה והזה”.
הם נותנים למטה את המשמעות שלו.
בלי מפתח, המטה הוא סתם חמישה קווים משועממים.
מפתח הסול: החבר של הגבוהים (והגיטריסטים)
מפתח הסול.
אתם בטח מכירים אותו.
הוא נראה כמו סרט לולאה מסובך או אולי האות הלועזית G מעוצבת מדי.
וזה לא במקרה!
מפתח הסול נקרא גם G Clef.
למה?
כי הוא מסתלסל סביב הקו שבו יושב הצליל G (סול) שמעל דו האמצעי (Middle C).
איזה קו זה?
הקו השני מלמטה!
אז איפה כל התווים יושבים במפתח סול? סדר בבלאגן!
בואו נארגן את זה. זוכרים? סופרים מלמטה למעלה.
הקווים (מלמטה למעלה):
קו 1: E (מי)
קו 2: G (סול) – זה ה”סול” של המפתח סול! המפתח עצמו מצביע עליו.
קו 3: B (סי)
קו 4: D (רה)
קו 5: F (פה)
יש איזו דרך קלילה לזכור את זה? בטח שיש!
באנגלית, האותיות הן E G B D F.
יש משפט קלאסי לזה: Every Good Boy Deserves Fudge.
או אם אתם בקטע קצת יותר מודרני: Eating Giant Burritos Destroys Figures.
בעברית זה מי סול סי רה פה. פחות קליט למשפטים קצרים, אז נזכור את זה בעל פה או עם המשפט האנגלי.
הרווחים (מלמטה למעלה):
רווח 1: F (פה)
רווח 2: A (לה)
רווח 3: C (דו)
רווח 4: E (מי)
וזה גם פשוט לזכור באנגלית! האותיות הן F A C E.
כן, כמו ה-FACE שלכם!
אז ברווחים במפתח סול, אתם פשוט זוכרים את המילה FACE מלמטה למעלה.
קל, נכון? (אל תענו, זה שאלה רטורית).
איזה כלים משתמשים במפתח סול?
בעיקר כלים שמנגנים צלילים גבוהים או בטווח בינוני-גבוה.
- גיטרה (רוב הזמן)
- כינור
- חליל צד
- קלרינט
- סקסופון (אלט וטנור)
- חצוצרה
- היד הימנית בפסנתר (לרוב הצלילים הגבוהים)
- רוב הקולות של זמרים (סופרן, מצו-סופרן, טנור – למרות שטנור נכתב לעיתים עם סול קטן מתחת, כדי להראות שזה אוקטבה נמוכה יותר מהרגיל).
אם אתם מנגנים על אחד מאלה, מפתח סול הוא ה-BFF החדש שלכם.
שאלות ותשובות מהירות (כי בטח יש לכם שאלות, אני יודע הכל):
- שאלה: למה קוראים לצלילים E, G, B וכו’?
- תשובה: שאלה מצוינת! אלו שמות הצלילים בשיטה האנגלו-סקסית. ברוב אירופה (כולל ישראל כשמלמדים בסיסי) משתמשים בשמות דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי. התו E זה מי, G זה סול, B זה סי, D זה רה, F זה פה, A זה לה, ו-C זה דו. חשוב להכיר את שתי השיטות כי בחלק מהמקומות משתמשים באחת ובחלק באחרת. כאילו שזה לא היה מספיק מסובך…
- שאלה: אם אני רק רוצה ללמוד לנגן גיטרה, אני חייב ללמוד את כל התווים במפתח סול?
- תשובה: האמת? בשביל גיטרה יש גם טאבלטורה (Tabs) שזה סוג של תווים שמראה איפה לשים את האצבעות על המיתרים. זה קל יותר בהתחלה. אבל ללמוד לקרוא תווים רגילים פותח עולם שלם ומאפשר לך להבין מוזיקה לעומק, לנגן דברים מורכבים יותר, ואפילו לנגן כלים אחרים אם תרצה. אז “חייב”? לא תמיד. “כדאי בטירוף”? בהחלט!
מפתח הפה: הצד האפל (והנמוך) של המטה
עכשיו, בואו נצלול למעמקי המטה.
לצד הצלילים הנמוכים יותר.
ברוכים הבאים למפתח הפה.
הוא נראה כמו איזה גרש מסולסל שמרחף באוויר, ואז שתי נקודות מצד ימין.
הוא נקרא גם F Clef.
אתם כבר מבינים את הרעיון, נכון?
השם בא מהצליל F (פה) שהוא מייצג.
הנקודות שלו מקיפות את הקו שבו יושב הצליל F (פה) שמתחת לדו האמצעי.
איזה קו זה הפעם?
הקו הרביעי מלמטה! או הקו השני מלמעלה, אם אתם מעדיפים לספור הפוך (אבל אל תעשו את זה, זה מבלבל).
איפה התווים יושבים במפתח פה? יורדים למטה!
שוב, סופרים מלמטה למעלה. זה הכי מסודר.
הקווים (מלמטה למעלה):
קו 1: G (סול)
קו 2: B (סי)
קו 3: D (רה)
קו 4: F (פה) – זה ה”פה” של המפתח פה! מוקף בנקודות.
קו 5: A (לה)
משפטים לזכירה באנגלית? בטח! G B D F A.
Good Boys Deserve Fudge Always.
או משהו פחות קונפורמיסטי: Green Burritos Don’t Fart Automatically. (אני לא מתבייש בהומור שלי).
בעברית זה סול סי רה פה לה. גם פחות קליט למשפט.
הרווחים (מלמטה למעלה):
רווח 1: A (לה)
רווח 2: C (דו)
רווח 3: E (מי)
רווח 4: G (סול)
וזה באנגלית A C E G.
גם לזה יש משפטים זכירים!
All Cows Eat Grass.
או: All Creatures Eat Garlic. (לא בטוח שזה נכון ביולוגית, אבל שיהיה).
בעברית זה לה דו מי סול.
אילו כלים גרים במפתח פה?
בעיקר כלים שמנגנים צלילים נמוכים. האנשים הרציניים עם הכלים הגדולים.
- בס חשמלי/קונטרבס
- צ’לו
- בסון
- טרומבון
- טובה
- היד השמאלית בפסנתר (לרוב הצלילים הנמוכים)
- קולות נמוכים של זמרים (בריטון ובס)
אם אתם מנגנים אחד מאלה, מפתח פה הוא הממלכה שלכם.
עוד קצת שאלות ותשובות (כי אני יודע שיש לכם, אל תתביישו):
- שאלה: מפתח פה נראה לי מסובך יותר ממפתח סול. זה נכון?
- תשובה: זה עניין של הרגל. אולי כי רוב האנשים נתקלים במפתח סול קודם (פסנתר ימין, גיטרה, חליל), הוא מרגיש יותר מוכר. אבל ברגע שתשקיעו בו קצת זמן, תגלו שזה פשוט היפוך של חשיבה. במקום לטפס בסולם גבוה, אתם יורדים בסולם נמוך. עניין של פרספקטיבה, כמו לראות את החיים חצי כוס מלאה או חצי כוס ריקה (ושבאמת הגיע הזמן למלא אותה, אני צמא).
- שאלה: מה הקשר בין שני המפתחות האלה?
- תשובה: אה-הא! זו השאלה! הם לא חיים ביקום מקביל. הם בעצם המשך אחד של השני. התו הגבוה ביותר במפתח פה (ה-A בקו 5) נמצא ממש ליד התו הנמוך ביותר במפתח סול (ה-E בקו 1). וביניהם?
הדו האמצעי: הילד בסנדוויץ’ המוזיקלי
תכירו את הדו האמצעי (Middle C).
הוא מיוחד.
למה?
כי הוא יושב *מחוץ* למטה הרגיל.
הוא גר על קו קטן, שמופיע רק בשבילו, מתחת למטה סול ומעל למטה פה.
קוראים לקו הזה קו עזר (Ledger Line).
במפתח סול, הדו האמצעי יושב על קו עזר אחד מתחת למטה הראשון.
במפתח פה, הדו האמצעי יושב על קו עזר אחד מעל למטה האחרון.
הוא כמו הגשר שמחבר בין העולם הגבוה של מפתח סול לעולם הנמוך של מפתח פה.
בפסנתר, זה הדו שקרוב למרכז הפסנתר (ה”אמצעי” באמת).
הוא נקודת עוגן מצוינת למי שמתחיל ללמוד לקרוא תווים בשני המפתחות.
ברגע שאתם מוצאים את הדו האמצעי, אתם יכולים לספור למעלה או למטה כדי למצוא תווים אחרים בכל מפתח.
עוד שאלות ותשובות (זה הקטע האהוב עליי):
- שאלה: אז קו עזר זה בעצם קו שממשיך את המטה?
- תשובה: בדיוק! המטה המקורי (5 קווים ו-4 רווחים) מכסה טווח צלילים מסוים. אבל מה קורה אם צריך לכתוב צליל גבוה יותר מקו 5 בסול, או נמוך יותר מקו 1 בפה? בשביל זה יש קווי עזר. הם קווים קטנים שמוסיפים אותם מעל או מתחת למטה לפי הצורך. כל קו עזר ורווח עליו מייצגים צליל חדש, לפי הסדר הרגיל של התווים (דו רה מי פה סול לה סי דו…). זה כמו לבנות קומות נוספות לבניין התווים כשהמטה המקורי לא מספיק.
- שאלה: כמה קווי עזר יכולים להיות לתו?
- תשובה: תיאורטית כמה שצריך, אבל במציאות, יותר מדי קווי עזר הופכים את הקריאה למאוד קשה. דמיינו לנסות לפענח תו שיושב על 5 קווי עזר מתחת למטה פה! זה נהיה סלט. בדרך כלל, אם יש יותר מ-3-4 קווי עזר, לפעמים כותבים את התו במפתח אחר (אם זה אפשרי), או משתמשים בסימונים מיוחדים (כמו 8va למעלה/למטה, שזה אומר לנגן אוקטבה גבוה יותר/נמוך יותר מאיך שזה כתוב) כדי שהנגן לא יצטרך לשבור את הראש (והאצבעות).
טעויות נפוצות (אל תרגישו רע, כולנו שם)
אתם לא הראשונים, ובהחלט לא האחרונים, שתתבלבלו בקריאת תווים.
זה קורה.
זה חלק מהתהליך.
הנה כמה פאדיחות קלאסיות ואיך לצחוק עליהן (ואז לתקן):
- לבלבל בין קו לרווח: ראיתם עיגול, הוא נראה על הקו? או שהוא ברווח? זה מבלבל לפעמים, במיוחד כשהתווים צפופים. הפתרון? להסתכל לאט. ממש לאט. כמו בזיהוי פלילי. “האם התו חותך את הקו באמצע? או שהוא נח לו בנינוחות בין שני קווים?”
- לבלבל בין מפתח סול למפתח פה: זו הקלאסיקה. לקרוא תווים במפתח פה כאילו הם כתובים בסול. התוצאה? המוזיקה נשמעת… שונה. מאוד שונה. אם אתם מנגנים משהו אמורפי שנשמע כמו צלילי החלל החיצון, כנראה שקראתם מפתח פה בתור סול (או להפך). תבדקו איזה מפתח כתוב בהתחלה! הוא החבר הכי טוב שלכם.
- לשכוח את המשמעות של קווי עזר: לראות קו עזר ולהתעלם ממנו. “אה, זה בטח קישוט”. לא, חברים, זה תו! הוא אמיתי! הוא חשוב! תנו לו את הכבוד המגיע לו.
- לספור מחדש כל תו: בהתחלה זה לגיטימי. “אוקיי, זה F ברווח 1 בסול, אז הקו שמעליו זה G, והרווח שאחרי זה A… אה, והתו הבא הוא על הקו השלישי… מאיפה התחלתי לספור? מי היה המשפט ההוא על הבנים הטובים?” זה מתיש. המטרה היא שזה יהפוך אוטומטי. כמו לראות את האות א’ ומיד לדעת שהיא א’, לא להתחיל לספור אותיות מההתחלה של האלפבית. זה מגיע עם תרגול. המון תרגול.
השאלות שבאמת מעניינות (או לפחות מצחיקות אותי):
- שאלה: האם יש מצב שהמלחין התבלבל וכתב תו לא נכון?
- תשובה: וואו, שאלה נועזת! תיאורטית? אולי. אבל ברוב המקרים, אם משהו נשמע לכם “לא נכון” כשאתם מנגנים אותו, הסיכויים הם 99.9% שאתם אלה שהתבלבלו, לא בטהובן. מצטער לנפץ לכם את החלום. אבל אל תתייאשו, הטעות היא חלק מהלמידה!
איך להמשיך מכאן? (רמז: להתאמן, סורי)
אז עכשיו אתם מכירים את המטה, את מפתח סול, את מפתח פה, את הדו האמצעי ואפילו קווי עזר.
שאפו ענק! זה בסיס מעולה.
אבל כמו בכל דבר בחיים (חוץ מלראות נטפליקס), אי אפשר להסתפק רק בידע תיאורטי.
צריך לעשות את זה בפועל.
טיפים להמשך המסע המוזיקלי שלכם:
- תרגלו קצת כל יום: עדיף 10 דקות כל יום מאשר שעתיים פעם בשבוע. המוח והאצבעות צריכים לפתח רפלקס.
- השתמשו בפלאשקארדס או אפליקציות: יש המון אפליקציות מגניבות שמתאמנות אתכם בזיהוי תווים מהיר. זה כמו משחק, רק עם פוטנציאל אמיתי לחיים.
- תתחילו פשוט: אל תנסו לקרוא פוגה של באך אחרי יומיים. תתחילו עם מנגינות פשוטות לילדים. כן, “מרי היה עגל קטן” זו התחלה מצוינת. תאמינו לי.
- קחו את זה לאט: מהירות זה לא שם המשחק בהתחלה. דיוק כן. תנגנו לאט מספיק כדי לזהות כל תו לפני שאתם מנגנים אותו. המהירות תגיע עם הזמן, כמו זקנה.
- תקשרו את התווים לכלי הנגינה שלכם: כשאתם רואים תו F במפתח סול, תנסו *לראות* או *לדמיין* איפה זה נמצא על הגיטרה, הפסנתר, החליל. זה עוזר לקשר את התיאוריה לפרקטיקה.
- אל תפחדו לעשות טעויות (ולצחוק עליהן): כל טעות היא הזדמנות ללמוד. אם טעיתם בתו וזה נשמע זוועה, תעצרו, תגלו מה הטעות (האם זה קו או רווח? סול או פה? קו עזר מפתיע?), ותמשיכו הלאה.
מה אפשר לעשות עם הכוח החדש הזה?
אוקיי, אז למדתם לקרוא את השפה המוזיקלית הבסיסית.
זה לא רק בשביל לנגן משיעורי הפסנתר (אלא אם כן זה הקטע שלכם, וזה בסדר!).
אתם יכולים:
- לנגן שירים מתווים אמיתיים ולא רק מטאבס או אקורדים בסיסיים.
- להבין טוב יותר תיאוריה מוזיקלית (הרמוניה, מלודיה וכו’).
- לכתוב מוזיקה משלכם על נייר (או בתוכנה, אבל הנייר מרגיש יותר קלאסי).
- להצטרף להרכב או תזמורת (הם בדרך כלל מצפים שתדעו לקרוא תווים…).
- להרשים את סבתא. (זה תמיד מטרת על ראויה).
- להבין מה לעזאזל המורה למוזיקה מדבר כשהוא מצביע על הלוח.
האפשרויות רבות, והן כוללות גם אפשרויות הזויות כמו לכתוב אופרת רוק על חייו של תפוח אדמה. השמיים הם הגבול.
שאלה אחרונה וסוגרת (לפחות בינתיים):
- שאלה: אחרי כמה זמן אוכל לקרוא תווים כמו מים?
- תשובה: זה משתנה מאדם לאדם. זה תלוי כמה אתם מתאמנים, כמה אתם מתמידים, וכמה המוח שלכם מוכן לשתף פעולה (לפעמים שלי שובת). יש כאלה שקולטים מהר יחסית, ויש כאלה שזה לוקח להם יותר זמן. העיקר הוא ההתמדה. כמו ללמוד לרכוב על אופניים, בהתחלה נופלים, אבל בסוף מצליחים. רק בבקשה, אל תנסו לרכוב על אופניים תוך כדי קריאת תווים. זה מסוכן. וקצת מגוחך.
סיכום (ועידוד אחרון לפני שאני משחרר אתכם)
אז זהו!
עברתם בהצלחה את מדריך הבסיס למפתחות סול ופה.
אם הגעתם עד לכאן בלי לשרוף את המחשב או להחליט שאתם עוברים לקריירת רעיית צאן (למרות שגם שם יש מוזיקה, מן הסתם), מגיע לכם צל”ש!
זה לא חומר קל לעיכול בהתחלה.
זה דורש סבלנות.
זה דורש תרגול.
יהיו רגעים מתסכלים שתרצו לוותר.
זכרו שזה חלק מהעניין.
אף מוזיקאי גדול לא נולד עם היכולת לקרוא סימנים מוזרים על דף.
הם למדו.
הם התאמנו.
הם טעו.
והם המשיכו.
עכשיו תורכם.
קחו את הידע הזה.
תתחילו לאט.
תמצאו שירים פשוטים.
תתאמנו.
תצחקו על הטעויות שלכם (ואז תתקנו אותן).
ותיהנו מהתהליך.
כי מוזיקה, בסופו של דבר, היא בשביל ההנאה.
ההנאה שבלשמוע.
ההנאה שבלנגן.
וההנאה שבלפענח סוף סוף את החידה הזו שנקראת תווים.
אני מאמין בכם.
עכשיו לכו לנגן!
בהצלחה ענקית, חבר’ה מוזיקליים לעתיד! ואל תשכחו להזמין אותי להופעת הבכורה שלכם. אני אביא את הפופקורן… ואולי גם אטמי אוזניים, ליתר ביטחון. סתם, בצחוק! (אלא אם כן אתם מנגנים על דידג’רידו מתכתי בחדר אקוסטי קטן, אז אטמי אוזניים זה מאסט).