מדריכים

שמעו סיפור: פעם, מזמן, כשהייתי ילד חולמני עם נטייה למוזיקה קצת רועשת, גיליתי את הבס. זה היה כלי נשגב. ארבעה מיתרים עבים, צליל עמוק שמטלטל

אוקיי, בואו נדבר רגע ברצינות. או לפחות, ננסה. אתם כאן, נכון? כנראה כי אתם או מנגנים בס, או חושבים לנגן בס, או פשוט נתקלתם בקישור

רגע לפני שאתם צוללים לעולם המופלא של הגיטרה בס, יש החלטה אחת דרמטית שאתם חייבים לקבל. היא לא פחות חשובה מהשאלה אם ללבוש גרביים עם

אי פעם הרגשתם שאתם והמתופף בלהקה שלכם, או סתם בחזרה עם חברים, מנגנים… ובכן, לא בדיוק את אותו השיר? כאילו אתם רוקדים סלסה והוא עושה

אתם כאן כי נמאס לכם שהגיטריסט חושב שהוא מרכז העולם? כי הבנתם שיש יותר מריפים של שלוש אקורדים? או אולי סתם לחצתם בטעות? לא משנה

אוקיי, בואו נדבר רגע ברצינות (אבל רק רגע, אל תדאגו). אתם אוהבים מוזיקה? ברור שכן, אחרת לא הייתם פה. אתם אוהבים להרגיש את הקצב בבטן,

מנגנים בס? מרגישים שהצלילים שלכם קצת… תקועים? ישרים כמו סרגל בשיעור מתמטיקה? חסר לכם קצת “וואו” בנגינה? משהו שיגרום לתו לחיות, לנשום, אולי אפילו לרקוד

תגידו, אתם מרגישים לפעמים שאתם מנגנים על הבס רק את השורש של האקורד? רק “דום… דום… דום”? כמו איזה סבל במוזיקלי שמניח רק את הלבנים